הגרמנים יכולים לשחק כדורגל מושלם אבל ירון לא שוכח ולא סולח איך הם מעיפים את האנגלים טורניר אחרי טורניר בבושת פנים,
אז אחרי קצת סתלבט על היופי המתפרץ של אוזיל, נאחל בהצלחה לספרדים בחצי הגמר ונדלג למנה העיקרית.
מקבץ קטעים מובחרים מבית היוצר של ירון נוי, הקטע על נבחרת ספרד?
אולי הקטע על אורוגוואי ונגיעת השכונתית? אולי הקטע ששולח את האיטלקים הביתה ומשכיב את ליפי לישון?
או הקטע שקורא לדייגו לא לחזור לסמים? כל זאת ועוד…

לחיות ביחד למות לבד/ מאת: רועי טיבי

"או שאנחנו נחיה ביחד או שנמות לבד" אומר ג’ק שפרד לניצולי טיסת אושיאניק 815 בפרק סיום עונה 2 של הסדרה אבודים. כמה שהמשפט הזה נכון גם כשמדובר על כדורגל, גם שמדובר על אירוע השיא של הכדורגל- המונדיאל.

לחיות ביחד, למות לבד

כדורגל הוא בראש ובראשונה משחק קבוצתי. ריבוי השחקנים בכל קבוצה (11 בדומה לפוטבול וקריקט) מחייב אותו למעשה להיות כזה. שחקן אחד, גדול ככל שיהיה, לא מסוגל לנצח לבד משחק כדורגל. אין חולק כי שחקן טוב משפיע באופן מכריע על המשחק, אך לטווח הארוך כדי לקחת אליפות, לזכות בגביע או בתואר הנכסף מכל – אליפות העולם, חייבים לשחק ביחד!

המונדיאל הזה ממחיש יותר מכל את חשיבות ערך הקבוצתיות אל מול התלות באינדיבידואל. ארגנטינה, אנגליה ופורטוגל פיתחו תלות בשחקן אחד- ליאו מסי, ווין רוני וכריסטיאנו רונאלדו וכשלו אחת אחרי השניה. מנגד גרמניה, ספרד, אורוגוואי ואפילו הולנד הן בראש ובראשונה קבוצות כדורגל ולכן הגיעו למעמד חצי הגמר.

בעוד שאורוגוואי וספרד באו למונדיאל הנוכחי כ"קבוצה" עם מוציא לפועל עיקרי- דויד וייה ודייגו פורלאן, גרמניה והולנד הפכו לקבוצה ממש לפני תחילתו של המונדיאל.

"פציעתו של מיכאל באלאק היא הדבר הטוב ביותר שקרה לגרמניה" אמר מתיאוס. יש משהו בדבריו של מתיאוס. הדומיננטיות של באלאק כקפטן על המגרש ובחדר ההלבשה יצרו תלות של הנבחרת הגרמנית בו, ואכן לאחר פציעתו התבטלה תלות זאת וקיבלנו גרמניה מגובשת וכמעט מושלמת.

באלאק. הפציעה שלו עשתה לגרמניה רק טוב

הולנד בדומה לגרמניה, נהנתה מיכולת מצוינת של אריאן רובן העונה, אך פציעתו אילצה את נבחרת האורנג’ להסתדר בלעדיו במשחקים הראשונים, דבר ששחרר אותם מהתלות בו והפך את הולנד למועמדת לזכייה בתואר.

ארגנטינה כולה, כולל המאמן/אלוהים, השליכו את כל יהבם על שחקן אחד- על מסי. מסי הוא השחקן הטוב ביותר בעולם והוא אף הוכיח זאת כמעט בכל משחק של ארגנטינה במונדיאל הזה, למעט המשחק נגד גרמניה בו היה חלש מאוד. התלות הכמעט עיוורת במסי הפכה את המשימה של גרמניה ברבע הגמר לקלה מאוד – ננטרל את מסי=ננטרל את ארגנטינה. מסי היה חלש מאוד ולמראדונה לא היו פתרונות. אפילו על המגרש חיפשו השחקנים רק את הקוסם הקטן במקום לבחון גישות אחרות, כמו למשל קרלוס טבס שהיה מצוין.

ובפורטוגל? המצב דווקא הפוך. הנבחרת אמנם תלויה ביכולתו של רונאלדו, אך הוא מסתבר, גם תלוי בה. רונאלדו ראה לנגד עיניו במונדיאל הזה רק את הצלחתו האישית ולשם כך היה תלוי בזכייתה של נבחרתו במונדיאל. כאשר הדברים לא הלכו הוא ניסה לנצח לבד, הלך תמיד עם הראש בקיר וכשל פעם אחר פעם עד להדחה של נבחרתו בסופו של דבר. רונאלדו חשב שהוא יותר גדול מהקבוצה, או אפילו יותר גדול מהמשחק עצמו ולמעשה הכשיל במו ידיו (או רגליו) את נבחרתו.

ארבעת ה"קבוצות" האלה עומדות עכשיו במבחן חצי הגמר. זה הזמן שלהם ל"חיות ביחד" ולשרוד עד הסוף. נותר לנו הצופים רק לקוות שהסוף של המונדיאל הזה לא יאכזב כמו הסוף של ג’ק שפרד וחבריו על האי.

אוהדי פריפריה/מאת:רועי טיבי

"אני אוהד נבחרת הולנד!" הוא אומר, "אתה מתכוון לומר שהולנד היא הפייבוריטית שלך לזכות במונדיאל" אני משיב. "לא! אני אוהד נבחרת הולנד כבר שנים ואם יהיה משחק על העליה ליורו בין הולנד לישראל אני אהיה בעד הולנד". הוא מנסה להאמין במה שהוא אומר, אך לכולם זה ברור שכבר במשחק הבא נגד מלטה הוא יכסוס ציפורניים, יקלל אחרי עוד החמצה ולא יחסוך ביקורת מפרננדז.

אני אוהד נבחרת הולנד

הוא לא היחידי. תקופות מונדיאל מצמיחות "אוהדים" של נבחרות לאומיות אחרות כמו פטריות אחרי הגשם. לא קשה לזהותם. לחלקם יש סממנים ברורים כמו לשכב על דגל ברזיל בחוף הים, להכריח את החברה ללבוש חולצה של ארגנטינה בפאב או סתם להכריז בריש גלי, "אני אוהד נבחרת ניו זילנד כי רק לפני שבועיים חזרתי מטרק בהר קוק".

חלקם האחר פשוט ידאג להזכיר לך בכל משחק שהוא אוהד אמיתי של נבחרת הולנד ושגם אבא שלו וגם אחיו הגדולים משתדלים ללבוש כתום ולשתות רק תפוזים בתקופת המונדיאל. אתם תראו אותם הולכים עם ראש מורם וחזה נפוח לאחר ניצחונות של נבחרותיהם, אך מנגד הם לא ישפילו מבט לאחר הפסד או הדחה. זה היתרון הענק בלהיות אוהד פריפריה.

לא באמת אוהדת. החבר הכריח אותה

בתור נער שגדל בפריפריה בישראל חוויתי מעין מיקרוקוסמוס של התופעה הזאת. לא הייתה לנו קבוצת כדורגל בליגות הראשונות אז היינו אוהדים את מכבי חיפה ומכבי ת"א למרות שלא היינו באף משחק שלהן. היה אחד שאהד את בית"ר ירושלים כי היה בכותל בטקס בר מצווה של בן דוד רחוק והיה אפילו אוהד הפועל חיפה כי הוא פשוט אוהב להיות אנדרדוג.

אוהדי הפריפריה חיים בהכחשה מתמדת. בתוך תוכם הם יודעים שאין בכוחם לשנות את היותם אוהדי נבחרת ישראל. זה טבוע בגנים שלהם, בדיוק כמו שסלבה ברזילי ויהודה ארם הם ישראלים גאים, אך נבחרות ברזיל וארגנטינה הם אהבת האמת שלהם.

אוהדי פריפריה משגשגים בתקופת מונדיאל, אך בעוד שבועיים הם יחזרו אט אט למחילותיהם, ישכחו את הולנד, ברזיל, ארגנטינה או גרמניה (כן, יש גם כאלה, האנטיתזה של הולנד) ויקפידו לצאת מוקדם מהעבודה כדי להספיק לראות את מיטב בנינו מול נבחרת גאורגיה. הם יאמרו כי אינם אוהדים של הנבחרת אך בכל אחד מהם תמצאו צלקת באדיבותו של אנדי הרצוג (יימח שמו וזכרו). הם כולם יצטמררו בשירת התקווה, יחסירו פעימה עם עוד יציאה של אוואט לכדור גובה ויקוו שסוף סוף גם אנחנו נגיע לשם.

אני מודה. אני אוהד נבחרת ישראל, מיוסר מטבעי, אך בדומה לכולכם מחדש את מצבור התקווה עם תחילתו של כל קמפיין חדש. אני רואה כל יום את המונדיאל המושקע בדרום אפריקה על שלל הצבעים והקולות (גם של הוובוזלות) ומקנא.

מתי יגיע תורנו?

ירון נוי בבונקר עם קטע חדש ומשוכלל לכבוד המונדיאל, פותחים בהתנצלות קלה על היעדרות ממושכת ומשם מיד ממשיכים למנה העיקרית של הערב…

שלל קטעים חדשים על המונדיאל וכולם במרחק לחיצה, על איזה מהקטעים תקליקו ראשון ? פניה אישית לווין רוני? לקראת אנגליה -- גרמניה? להתראות לנבחרת איטליה? ארגנטינה ומראדונה? צרפת ודומנק הסתום? ברזיל? קטע נאצה להוט בעכבות הורדת ESPN?

קבלו אותו, למי שכבר שכח ולמי שעוד לא הספיק, ירון נוי האחד והיחיד…