הגמרא במסכת בבא בתרא דף יב עמוד ב’ אומרת כך:

"אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות."

לא שאני חזק בתורה ובגמרא, אני קצת יותר חזק ב Google…

רוצה להעיז ולהתנבא

ועל אף מה שרשמתי, אני רוצה להעיז ולהתנבא, יותר מחודש מבעיטת הפתיחה של ליגת העל, ולהצביע על זהות וסדר הקבוצות שיעמדו בראשות הטבלה בסוף מאי בשנת 2011. עפ"י הפתיחה שלי, כבר הצהרתי בדברי שאני שוטה, אז אין "במקרה הגרוע", יש רק את "במקרה הטוב", ובמקרה הטוב אני אעשה בסוף מאי כתבת "אמרתי לכם"

לדעתי, אחד הדברים החשובים ביותר שצריכה לעשות קבוצה כדורגל – הוא לשמור על  יציבות המבנה. קבוצה שעושה שינויים מרחיקי לכת חדשות לבקרים, קשה לה להגיע לתוצאות, גם אם סגל השחקנים שברשותה איכותי מזה של אלו שמעליה. אני חושב שבסגל המונה כ-20 שחקנים, השינוי, מידי שנה, צריך לבוא לידי ביטוי בהעלאה של כ-3 שחקני נוער לקבוצה הבוגרת והחלפה של 2-3 שחקנים, כשבד"כ יהיו אלו הזרים שתרמו הכי פחות.

בעלי הקבוצות משקיעים המון כסף מידי שנה בסעיף תקציב המשכורות, לעיתים משלמים משכורות כפולות ומשולשות על חילופי מאמנים, סובלים מהסכמי שכר ארוכי טווח עם שחקנים הפרושים על מספר שנים אך לאחר זמן קצר מאוכזבים מהשחקן ו"מפטרים" אותו אך נאלצים לשלם לו מידי חודש בחודשו. כל קיץ נערכים כ 7-8 חילופי שחקנים משמעותיים בסגל, לא כולל שחקני הנוער שאינם "נספרים" בשנתם הראשונה.

כך, לדעתי כמובן, כמעט ולא ניתן להגיע להישגים !

לשמור על מסורת והמשכיות

כמובן שישנן דוגמאות להבלחות כאלו ואחרות של קבוצות שהיתה להן שנה יוצאת מן הכלל גם ללא מסורת והמשכיות, אך לדעתי מדובר בסטייה סטטיסטית או הבלחה של שנה וההישג לא חוזר על עצמו בשנה שלאחר מכן (דוגמת הפועל חולון בכדורסל שלקחה אליפות ולאחר שנה ניצלה מירידה במחזור האחרון, או נצרת עילית של מוטי איווניר שסיימה במקום הרביעי בעונת העליה, ושנה לאחר מכן ירדה ליגה).

הסיבות לכך שלובות אחת בשניה.

התקשורת יוצרת עניין, מלהיבה, מסקרנת, יוצרת ציפיות אצל האוהדים, שכמובן ניזונים מהתקשורת, האוהדים קונים מנוי, גרעינים, טרופיות, ווובוזלות, מספרים לכל הח’ברה שהשנה זה הולך להראות אחרת, מגיעים למגרש בחום של אוגוסט נרגשים, השחקנים לא מתפקדים ב 36 מעלות ו 257 אחוזי לחות, הקבוצה לא מחוברת, הפרשנים מקטרים שלא עשו הכנה טובה, שהקבוצה לא נראית טוב על המגרש, "מה עשו שם כל הקיץ…", מחזור או שניים שהקבוצה לא מצליחה, האוהדים נכנסים ללחץ, התקשורת מדווחת שהאוהדים לא מרוצים, האוהדים קוראים את זה בתקשורת, נהיים עוד יותר לא מרוצים, פונים להנהלה, שגם היא ניזונה מהתקשורת, התקשורת מבסוטה עד הגג, יש אקשן… מתחילים קולות ביציע, הבעלים נבהלים, מתחילות ישיבות חרום ב 2 לפנות בוקר, התקשורת נמצאת שם, מתעדת, האוהדים קוראים על זה בבוקר, נלחצים, מגיעים "על הקצה" למגרש, 2 פאסים לא טובים וכבר נשמע ביציע "xxxxx תתפטר !!!", יש שם כתבים…זה באותו הערב באינטרנט, למחרת בעיתון. בקיצור – בלאגןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אלי גוטמן. בדרך לעוד אליפות

כמו בכל דבר בחיים, צריך סדר, ארגון, יסודות, תשתית יציבה. אסור להיבהל מכל כתבה של כתב צעיר שרק רוצה לראות את השם שלו בעיתון. צריך ליצור המשכיות. צריך להחליף שחקנים לאחר חשיבה עמוקה : האם זה נכון מקצועית, האם זה נכון כלכלית, האם זה נכון חברתית… לפעמים שחקן שעוזב או שחקן חדש יכולים ליצור מתחים ואינטריגות במרקם החברתי ואז…אי אפשר לפספס את זה על המגרש. לדעתי, אם בעלים יעמדו במילה שלהם, כי הרי הם אומרים את זה מידי תחילת שנה, ולא יחליפו שחקנים ומאמנים כמו גרבים, ירוצו עד הסוף עם מה שיצרו במחשבה עמוקה בתחילת השנה ולא יהרסו ויבנו מחדש בסיום כל עונה, אולי נתחיל לדבר על מסורת, על המשכיות, על יציבות, על חיבור של הקהל לסגל, ואז גם אולי יגיעו התוצאות…

ולסיום, התחזית :

1. הפועל  תל אביב- תסיים שוב כאלופה. שינויים מינימאליים בסגל. הרוב המכריע ירוץ שנה נוספת יחד, הם מכירים יותר, מחוברים יותר, חברים יותר. אלי גוטמן נהנה מהעובדה ששום "כוכב" לא עזב לבסוף ועליו רק לשנות דברים בפינצטה, fine tuning…

2. מכבי חיפה – ראו ערך הפועל תל אביב. שנים של יציבות. יענקל’ה שחר חוזר על דבריו כמו מנטרה – לא נשתגע, לא נהיה פזיזים, נמשיך לדבוק בדרך שלנו. ותוצאות לא חסר, יש להם את הכי הרבה אליפויות והופעות במסגרות האירופיות ב-20 שנים האחרונות. צדקת הדרך !

3. מכבי תל אביב – הדוגמה הקלאסית לדעתי. אוסף של שחקנים כשרוניים, בחרו אותם בכפידה, שילמו הרבה כסף, השקיעו המון מחשבה. אך לדעתי הלחץ להישגים ותוצאות יכריע ויותיר אותם שוב רק במקום השלישי, אחרי היריבה העירונית השנואה עליהם כל כך. אבל… אם לא ימהרו לעשות "ארגון מחדש" בקיץ, לדעתי ביולי הבא אני אכתוב דברים אחרים לגמרי…

*** וכרגיל, גילוי נאות, אין לי יד ורגל בקבוצות הנ"ל. אני צהוב בנשמה 3> יאלללללה נתנייייה

יניב קטן נותן עונה גדולה ? גילי ורמוט ואיתי שכטר מרימים את הפועל לעונה מדהימה ? בית"ר מאכזבת ? 452 צופים במשחק כדורגל בליגת העל ? טעויות שיפוט מידי משחק ? לחץ תקשורתי אדיר שגורם לטעויות השיפוט ? מצב המתקנים ?

כל זאת ועוד הם הנושאים העיקריים של עונת הכדורגל 2009-10 עד כה, אך האם אחד מהם יכול להחשב כנושא המדובר והמשמעותי ביותר לעונה זו ?

לדעתי – לא !

אני פותח היום את אחד מאתרי הספורט ורואה כותרת מרכזית כדלקמן : "קטן: הקיזוז משאיר אותנו דרוכים".

בחיפה לחוצים מהקיזוז ?

מה לא נאמר בנושא ? כמה לעסו אותו בתקשורת, באתרים והעיתונים השונים, כל הפרשנים בערוצי המדיה השונים עוסקים בדבר, מידי שבת מאמני 4 הקבוצות המובילות מדברים על שיטת הקיזוז. כאשר שמעתי לפני כשנה על השיטה ניסיתי להבין את היתרונות שגרמו לאבי לוזון ועמיתיו בהתאחדות לבחור בשיטה, אך למען האמת לא מצאתי טיעון חזק מספיק להחליט לכאן או לכאן. אני לא לגמרי שולל את עניין מחיקת הנקודות, מאחר והשיטה הזו קיימת שנים רבות בתודעה, בליגה האירופית בכדורגל ובכדורסל. בשתיהן יש אלמנט של שילוב מרכיבי ליגה וגביע. בליגת האלופות, ברצלונה יכולה לסיים את שלב הבתים עם 100% הצלחה, אך לעוף כבר בשלב שמינית הגמר בנוקאאוט – זה כן בסדר ? לא שמעתי את לאפורטה מרנן כל העונה על הנושא הזה. לפני כשנתיים, צסק"א מוסקבה ניצחה את כל המשחקים עד לפיינל-פור בלי יוצא מן הכלל. כשהגיעה לפיינלר-פור הלחץ הכריע אותה והיא הפסידה בחצי הגמר. הפסד אחד. כל העונה הנפלאה שלה, בה הוכיחה עליונות חד משמעית בליגה, הראתה שהיא הקבוצה הטובה ביותר באירופה ללא מתחרים, ועם זאת הפסד אחד חיסל את העונה שלה מבלי לזכות בתואר שהגיע לה בזכות. ואני מזכיר, מדובר בליגה אירופית, יורוליג, ועם זאת הסיומת של המפעל הוא בשיטת גביע אכזרית.

ומה בארץ הקודש ? ממשיכים לדבר על זה מידי שבוע…

מה זה אומר ?  אבי לוזון, אתה גאון !!!

לא עוד משחקי נוער בחודש מאי

בואו נדמיין לרגע את המצב הנוכחי עם הבדל אחד קטן – שיטת הקיזוז לא קיימת. אותו אתר שביקרתי בו הבוקר היה מציג ככל הנראה כותרת אחרת לגמרי, משהו בסגנון "קטן: על אף ההפרש הגדול נמשיך לשחק ברצינות", "שום: זהו, אפשר ללכת לים", "נמני: גם ככה לא בנינו על אליפות השנה", "גוטמן: מקום שני מכובד בעיננו, העיקר שהוא מקנה לנו עוד השתתפות באירופה בשנה הבאה". מה היו אומרים הפרשנים ? שיש לנו ליגה של קבוצה אחת, שהעונה בישראל נגמרה כבר בינואר, שנוצרה לנו "מכבי תל אביב" בכדורסל גם בכדורגל, שמשעמם פה, שאין מה להגיע למגרשים וכו’ וכו’.

אבל לא, מידי שבוע אנחנו קוראים את חיפה מתלוננת שהם לא יכולים לישון בשקט כי בסוף הסיבוב מקזזים להם חצי מהנקודות, הפועל תמיד מחשבת כמה נצחונות יבדילו בינה לבין חיפה לאחר הקיזוז, מכבי תל אביב עדיין מקווה להוציא יש מאין ואפילו שו-בצל מבית"ר עוד חולם בהקיציס. אז מה רע לנו ? למה אנחנו מרגישים לא בנוח עם הקיזוז ? מדברים על חוסר ספורטיביות? הכל ספורטיבי בעיני כל עוד התוצאות נקבעות במגרש. ואם זה אומר שמכבי חיפה תצטרך להתאמץ עד למחזור האחרון, והתל-אביביות ימשיכו לקוות ולהתאמץ עד הרגע האחרון – זה מצויין מבחינתי. אנחנו, אוהדי הכדורגל הרווחנו. ספורטיביות עד הסוף ולא משחקי נוער בחודש מאי.

אבי לוזון, אפשר לדון המון בשיטות שלך, באופן שאתה מוציא אותן לפועל, והכי בולט – האופן בו אתה מדבר ובא לידי ביטוי, אבל במקרה הזה, נראה לי שיצא לך טוב בלי כוונה הבאת לשינוי שאולי אפילו נעיז לשבח.

המאמן. פול ווסטפול

אתחיל בוידוי קטן.

אם אגדת הספורט, מייקל ג’ורדן מזוהה עם המספר 23, צפיתי שעמרי כספי יזוהה עם המספר "2.3″ בגין מספר הדקות הממוצע שהוא יקבל במהלך העונה ממאמנו פול ווסטפול. אפילו חשבתי שממוצע נקודות של 2.3 יהיה הישג עבור השחקן.  לא חשבתי שהישראלי הראשון שישחק ב NBA יהיה עמרי כספי, ואם כבר הוא הלך על הצעד הזה, באמת שהאמנתי שהוא הולך להיות פלופ רציני.

אבל הבחור הוכיח אחרת !

עמרי הוכיח שיש שכר לעמל. הבחור לקח את עצמו בידיים ואפשר לראות את התוצאות. בכל האספקטים !
משחקן חמישיה מתנדנד במכבי ת"א, הבחור הופך בחודש האחרון לשחקן חמישיה לגיטימי ב NBA,
ופתח כבר ב-8 משחקים מתוך ה-30 בהם נטל חלק. ממוצע הנקודות שלו בעליה מתמדת והוא מציג מספרים שלא הציג אפילו במכבי ת"א : שותף ב 30 משחקים עד כה, פתח ב 8, נמצא 26.7 דק’ בממוצע על המגרש, קולע 12.5 נק’ בממוצע, לוקח 4.4 ריבאונדים, מקום 9 בליגה באחוזים מחוץ לקשת ובחמישייה הראשונה של דרוג הרוקי’ס.

ויתר על אליפות אירופה

איזה כיף להגיע בבוקר לעבודה, לפתוח את אתרי הספורט ולקרוא על עוד משחק של עמרי לפנות בוקר,
עם תצוגה נוספת של משחק הקרבה, של משמעות על המגרש, של מוטיבציה, של מחמאות מהפרשנים, של הטבעות ושלשות, של מספרים יפים, ובעיקר גאווה גדולה עבור כולנו, אוהדי הכדורסל מישראל. כיף לי לקרוא גם על ההיטמעות של עמרי בקהילה, על כך שהוא שגריר של כבוד.

בקיץ האחרון, עמרי ויתר על מסע הנבחרת לאליפות אירופה, וקיבל עקיצות וטורי ביקורת ממבקרים רבים. עמרי לא התרגש ועמד על שלו. הוא טען בתוכניות הספורט שמאז היותו ילד צעיר הוא משתתף במסגרות השונות של נבחרות ישראל, בכל הגילאים, ופעם אחת מותר לו (!!), פעם אחת מותר לו להשקיע קצת בעצמו לפני שהוא מתחיל במסע קשה של עונה ראשונה בליגה הטובה בעולם. עמרי עבד קשה בחדר הכושר, הוסיף לעצמו מסה ונפח, עבד על נקודות בהן היה חלש, והיו לו לא מעט כאלו במכבי ת"א (הבחור נגמל לגמרי מהנטיה שהיתה לו במכבי ת"א לחדור לסל בכוח ועם הראש בקיר), הוא שיפר את הזריקה שלו וניתן לראות זאת באחוזים הגבוהים שלו.

אין לי הרבה מה להוסיף או לחדש. היה חשוב לי להתנצל בפניו. לא האמנתי בו לחלוטין. לא ראיתי את זה מגיע. חשבתי שהקריירה שלו ב NBA תהיה קצרה משל יניב קטן בווסטהאם, אבל הוא הוכיח אחרת, הוא הוכיח שמגיעות לו Standing Ovation רועמות !

עמרי, כל הכבוד, אני גאה בך !!!

יאמר. הנמיך ציפיות לקראת 2010

עונת 2009-10 החלה בקול ענות חלושה.
הבעלים, דניאל יאמר, היה בחופשה השנתית באיביזה והטיל על עוזר המאמן חסר הניסיון דאשתקד,
נתי עזריה, את מלאכת הרכבת הקבוצה לעונה החדשה.
יאמר עדכן את מטה הקבוצה כי לא יוצאו כספים נוספים מעבר לאלו שהוצאו מרגע הגעתו למועדון,
אלא להיפך, נמכרו חלק מהשחקנים הבכירים, וחלק הועברו לקבוצות שהיו מוכנו לשאת בנטל תשלום משכורתם של שחקנים אלו.
דניאל יאמר הצהיר כי הוא סומך על השלד שנשאר, השחקנים שעלו מהנוער והמאמן הצעיר שעשה שנת סטאז’ אצל לותר מתיאוס.

בקרב האוהדים שררה אווירת נכאים.
התחושות היו קשות והקהל סירב לקבל את העובדה שימי הצמרת הגבוהים שחווינו בשלושת השנים האחרונות תמו וחלפו להם,
ובמקומם קרבים ובאים ימי קרבות התחתית הזכורים עוד מימיו של אשר אלון.
היו ניסיונות לקיום הפגנות ולהשפיע על דניאל יאמר, שעמד על שלו – שהושקעו מספיק כספים בכדי להתחיל להיבנות על התשתית הקיימת.

עבר חפיפה אצל מתיאוס (16.6% הצלחה)

ככל הנראה, שחרור השחקנים, עוצר הזרמת הכספים והמרמור בקרב האוהדים חדר אל לב השחקנים.
משחקי טרום העונה, הליגה האירופית וגביע הטוטו לא בישרו טובות.
הרמה שהוצגה ע"י השחקנים לא היתה מספקת וחוסר הבטחון ניכר על פני השחקנים.
גם משחקי תחילת העונה המשיכו באותה אווירה.
שחקניו של נתי עזריה צברו 2 נקודות מתוך 12 אפשריות בארבעת מחזורי הליגה הראשונים, שהיו כולם מול העולות החדשות לליגת העל.
דניאל יאמר חזר ארצה והחליט לבצע שינויים על מנת לזעזע את המערכת ולהחזיר את האמונה לקבוצה כולה.
המאמן נתי עזריה סיים את דרכו בקבוצה (עם 16.6% הצלחה) ובמקומו הגיע ב 29 לספטמבר המאמן החדש-ישן : ראובן עטר.

תחת שרביטו של "רובן" השינוי המיוחל אכן הגיע.
השחקנים החלו אט-אט להאמין בעצמם ורוח הלחימה נראתה על המגרש.
התוצאות לא איחרו להגיע והנקודות החלו לזרום.
בתקופתו של רובן, שיחקה הקבוצה 11 משחקים, ניצחה בשישה מהם והוציאה תוצאת תיקו אחת,
סה"כ 19 נקודות מתוך 33 אפשריות (57.5% הצלחה), כאשר עד לפני המחזור האחרון הקבוצה צברה 4 ניצחונות רצופים (!!!).

ואיך נראים המספרים לאחר סיום המחזור הראשון :

• שלו מנשה הוא השחקן הפורה בחלק ההתקפי עם 5 כיבושים ו-3 בישולים
• אחמד סבע כבש 4 שערים ואחריו דולקים רביד גזל ושניר גואטה עם 3 כיבושים
• רביד גזל וחן עזרא תרמו אף הם 3 בישולים, כאשר חן עזרא מציג יכולת שיא בניצחון על בית"ר ירושלים עם 3 בישולים
• הדקות הפוריות של הקבוצה הם בסיום המחצית הראשונה ובתחילת השניה. מחצית מהשערים נכבשו בין הדקות 30-60
• 11 שערים נכבשו מתוך הרחבה, 3 מחוץ לרחבה, 5 בנגיחה
• רק פנדל אחד הובקע לזכות מכבי נתניה (אלמוג כהן)
• אלמוג כהן הוא המוצהב המוביל עם 4 כרטיסים, אחריו 3 שחקנים עם 3 צהובים
• לקבוצה 2 כרטיסים אדומים. את שני האדומים קיבלו שלו מנשה ואריסטד זוגבו באותו המשחק מול הפועל פתח-תקווה
• קלמי סבן ואלמוג כהן לא החסירו דקת משחק מאז פתיחת העונה
• פיראס מוגרבי עלה 10 פעמים מהספסל, רביד גזל הוחלף 7 פעמים במהלך המשחק

עטר. כמה טוב שבאת הביתה

אם תחילת הסיבוב הראשון היתה בגדר כשלון חרוץ,
הרי שסיום הסיבוב היה הצלחה כבירה, שכלל ניצחונות יפים על בית"ר ירושלים ומכבי תל-אביב.
מי ייתן, ונרווה את נחת סיום הסיבוב הראשון במהלך 2010 ועונה שהחלה בציפיות נמוכות תהפוך לעונה מפתיעה תוך כדי השתלבות בפלייאוף העליון,
המקום הטבעי של מכבי נתניה.

כפי שניתן לראות, תוך השתלשלות העניינים מפתיחת העונה ועד לסיום הסיבוב הראשון,
אפשר בהחלט להסיק שנפשו של השחקן חשוב לא פחות מכף רגלו.
שינוי בחשיבה, ביטחון עצמי, רוח לחימה ואמונה בדרך הוציאו את מכבי נתניה מהבוץ והובילו אותה לדרך חדשה.

אנחנו, הקהל, חלק בלתי נפרד מנפשו של השחקן,
בייחוד השחקנים הצעירים ששואבים בטחון מהקהל אך באותה מידה גם חוסר בטחון.
אני קורא לכל הקהל לבוא בהמוניו, לעודד ולדחוף את הקבוצה כמו שרק אנחנו יודעים,
ואמן-אמן התוצאות הטובות ימשיכו לשמח את כולנו.