לפרק את הבית / מאת: רועי טיבי

אצטדיון רמת גן. מבט עילי

אצטדיון ר"ג- אצטדיונה הלאומי של ישראל. מכיל 41,583 מקומות ישיבה, יש בו שישה חדרי הלבשה מפוארים, חדרי אירוח, אולם מסיבות עיתונאים, חדר תקשורת, אולם כנסים ומסיבות, חדרי שופטים וחדרים לביצוע בדיקות רפואיות ובדיקות סמים. משטח הדשא באצטדיון הוא בין הטובים והמקצועיים בעולם ומבוסס על שימוש בטכנולוגיה מודרנית הכוללת מערכת השקיה תת קרקעית ממוחשבת ומערכת ניקוז תת קרקעית משוכללת. נו באמת? האמנתם לזה? זה מה שהתאחדות הכדורגל בישראל מוכרת לכם ולאירופה, אך האמת רחוקה מאוד מהמציאות. זהו אצטדיון בו היציעים רחוקים שנות אור מהמגרש, האצטדיון היחידי שאם יש בו 30,000 צופים עדיין צעקותיו של מוכר הגרעינים יהיו חזקות יותר, יש בו יציע אחד נמוך וישן שנבנה אי שם בשנות ה-50 שחסרים בו שירותים ומזנון, ותנאי הצפייה בו ברמה נמוכה ביותר ומולו יציע חדש וגבוה שעומד בסטנדרטים האירופים. כל מי שפוקד את משחקי הנבחרת בקביעות יודע שבשיחה מהודו יש פחות דיליי מהזמן שעובר עד שקריאת "ישראל מלחמה" מגיעה אלייך מהצד השני. ובנוסף, הוא מעוטר במסלול אתלטיקה כדי שטובי בנינו האצנים יוכלו להמשיך לרשום הישגים כבירים, או אולי הוא מיועד בכלל לשחקנים המחליפים שמתחממים.

נכון, אז יהיו כאלו שיגידו שאין לנו בית אחר וכי כאשר האצטדיון מלא אז יש אווירה ביתית. עובדה- אנחנו כמעט לא מפסידים בבית. ממוקדמות יורו 1996 ועד היום הפסידה ישראל 3 פעמים בבית- לספרד במוקדמות מונדיאל 1998, לקרואטיה במוקדמות יורו 2008 וללטביה במוקדמות מונדיאל 2010, אכן 3 הפסדים ב 15 שנה זה מאזן מרשים, אך ידוע שסטטיסטיקות הן כמו חצאית מיני, נותנות רמיזה אך מסתירות את העיקר.

ב-15 שנה הצליחה ישראל לנצח שני משחקים בלבד מול נבחרות המתמודדות על העליה בבית- את בולגריה במוקדמות יורו 1996 ואת המשחק שכל ישראלי מתענג עליו ביום העצמאות ה 5-0 על אוסטריה.

לא עדיף לארח בטדי?

לא. ביתי הוא לא מבצרי! אי אפשר להעפיל לטורניר גדול מבלי לנצח בבית, זה כבר לא סטטיסטיקה, זוהי עובדה. תיקו אינה "תוצאה טובה מול נבחרת חזקה" ואינה תוצאה "שמשאירה לנו סיכוי להמשך". עזבו רגע בצד את כל הסיבות האחרות שבגללן איננו מעפילים, אם אתה אנדרדוג והאצטדיון הביתי שלך לא ממש מפחיד את היריבות הבאות לשחק בו, אז סביר להניח שלא תעפיל.

הבעיה היא שחלופות של ממש אין לנו. שני אצטדיונים בלבד ראויים לארח את משחקי הנבחרת- אצטדיון בלומפילד ואצטדיון טדי, כמובן שקריית אליעזר המיושן לא באמת בא בחשבון ויסלחו לי כל הצפונים.

בלומפילד שעבר שדרוג מאסיבי בשנים האחרונות מכיל כ 15,700 מקומות. הוא מצויד במשטח דשא מצוין והיציעים המקיפים את כל המגרש יוצרים אווירה ביתית ומחשמלת. טדי לעומתו מכיל 21,600 מקומות ישיבה. האצטדיון מתהדר בזוויות צפייה טובות מכל מקום בו תבחר לשבת, המיקום שלו מצוין, יש חנייה בשפע וחשוב מכל אווירה ביתית.

עם כל הכבוד לקמפיין הקרוב אין בבית הישראלי נבחרות אטרקטיביות. את מלטה, גאורגיה ולטביה מיותר לארח בר"ג שכן הוא לא יהיה מלא במשחקים אלו ועל כן צריך לעשות את הנדרש על מנת להכשיר את טדי ובלומפילד לארח לפחות את המשחקים הללו. ככל הנראה את ההתאחדות לכדורגל זה לא כל כך מעניין. בהתאחדות מעדיפים לגרוף רווחים מאשר ליצור אווירה ביתית ולכן לא משקיעים שם מספיק מאמצים כדי להוביל מהלך כזה. הם יעדיפו שיהיו עוד 2,000 צופים מול מלטה ואווירת משחק אימון כדי לשלשל לקופתם עוד כמה אלפי שקלים.

נכון לעכשיו אף אחד בהתאחדות לא מרים את הכפפה וכפי הנראה נצטרך לחכות לבניית האצטדיון הלאומי החדש המכיל 60,000 מקומות, שעל פי התחזיות יהיה מוכן למוקדמות מונדיאל 2044 בטרינידד וטובגו. עד אז נצטרך להסתפק ב"מפלצת" הישנה והמכוערת.

בזמן שנפשת../ מאת: רועי טיבי

חופשה מוצלחת היא חופשה בה אתה מצליח להתנתק מהכל. קל מאוד להתנתק מהעבודה (לחלקנו), מהלימודים (לרובנו), או מדאגות היום יום, אך לחובבי הספורט שבינינו, במיוחד בשל הנגישות התקשורתית הקלה בכל מקום בעולם, לא קל להתנתק מהספורט. אני איכשהו הצלחתי לא להתעדכן ולו בידיעה אחת בספורט (טוב נו רק בידיעה אחת לדייקנים שביניכם) במשך 4 ימים. בסוף החופשה חזרתי הביתה וחיברתי את הימים החסרים.

זה מה שיצא:

5.8.10

נופש באילת

צהריי היום- אחרי נחיתה מוצלחת של המטוס באילת מגיעים למלון ומגלים שכל עם ישראל למעט אוהדי מכבי ת"א נמצאים באילת. ההמתנה בתור הארוך לצ’ק אין מתישה ומייגעת, אך לא משתווה לתור הארוך שיהיה בכניסה לבלומפילד בעוד מספר שעות וכמה מאות קילומטרים מכאן.

19:23- בזמן שאנחנו מתארגנים לארוחת הערב כובש דבאלשווילי את הראשון לחיפה אי שם במינסק.

20:10- בלומפילד שכבר כמעט מלא עד אפס מקום, גועש ורועש, בדיוק כמו חדר האוכל במלון. בינתיים בזמן שהטבח הופך את ביצת העין ההפוכה שביקשתי הופך אנטון פוסטילו את התוצאה במינסק 2-1 לבלארוסים. החיפאים בלחץ?

20:45- למרות שארוחת הערב היתה טעימה, תמיד יש הרגשה של פספוס כי לא הצלחת לטעום מהכל. סיימנו את ארוחת הערב בדיוק בזמן שמכבי חיפה סיימה את דרכה באירופה עם שער בבעיטה חופשית בזמן פציעות.

21:42- צוות הבידור מנסה להקפיץ את אורחי המלון עם שירים של דודו אהרון בריפיט(??), קולואטי לעומתם מצליח להקפיץ אלפי צהובים בבלומפילד עם 1-0 יקר  על אולימפיאקוס בדקה ה 42.

22:50- שריקת הסיום בבלומפילד- מכבי ת"א בשלב הפלייאוף בליגה האירופית. אלפי צהובים מיוזעים יחגגו כנראה עד אור הבוקר. החום הכבד והצפיפות בטיילת באילת נותנים אותותיהם והעייפות גוברת. אנחנו בדרכנו חזרה לכיוון המלון.

6.8.10

בוקר- נבחרת ישראל בכדורסל באימון בוקר לקראת המשחק מול לטביה ביום א’. השחקנים עורכים חימום ועושים מתיחות, צוות הבידור של המלון גם הוא מתחיל בחימום עם א-גא-דו בבריכה התחתונה.

15:05- ואוו! איזה חום זה לא יאומן. אנחנו בדרכנו לארוחת צהריים. נהג המונית הנחמד מצביע על הצג ומראה לנו שעכשיו 50 מעלות בחוץ! בינתיים ברקע מודיע קריין החדשות: "כדורגל: הפועל ת"א תפגוש את קבוצת רד בול זלצבורג האוסטרית בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות, מכבי ת"א הוגרלה לשחק מול פריז סן ז’רמן מצרפת בליגה האירופית, ועכשיו לתחזית.." מכבי ניצחו את אולימפיאקוס, פששש יפה מאוד. רגע, הוא לא אמר נגד מי מכבי חיפה, יכול להיות שהם לא עלו?

חצי שעה לפני כן בנתב"ג (14:30)- מכבי חיפה נוחתת והאוהדים צועקים לאלישע לוי להתפטר אחרי ההפסד בדקה התשעים במינסק וההדחה מאירופה.

7.8.10

שבת בבוקר יום יפה- ארוחת בוקר, בריכה עם הקטנה, קניות בקניון (בלי מע"מ), ג’ימבורי. לא יוצאים מהמזגן.

צהריים- שנ"צ.

17:00-19:00- ים. אין כמו ים סוף. לא משנה כמה חם בחוץ המים יהיו קרים. בחור בשם אברם מבקש ממני כסף על הכיסאות בחוף, בינתיים אברם אחר עורך הופעת בכורה מוצלחת בתור מאמן ווסטהאם ומנצח את לה קורוניה 5-3 בפנדלים.

21:00- מוצאי שבת. תור ארוך ארוך לארוחת הערב. כנראה שבמלון לא השכילו לחשוב שכל המלון ירד לאכול מיד עם צאת השבת.

21:30- 22:30- אוכלים ארוחת ערב ובינתיים ברחבי הארץ הפועל מפסידה לנתניה, אשדוד מראה לאשקלון שהיא בעלת הבית בדרום, מכבי פ"ת מוכיחה שהיא בעלת הבית במלאבס, יואב כץ מצהיר שהפועל חיפה תסיים במקומות 1-5 לאחר נצחון "ענק" 1-0 על עכו בבית (בגביע הטוטו, כן?), קשטן מנצח עם בני יהודה אך עדיין לא מרוצה ואריאל הרוש עוצר פנדל של מליקסון.

23:30- הולכים לישון. פ.ס.ז’ מנצחת את סנט אטיין 1-3, מכבי ראי הוזהרת, שעתיים קודם זלצבורג מנצחת 2-4, הפועל ראי הוזהרת. אבי לוזון "לא עושה חשבון לאף אחד בישראל".

8.8.10

8:00- הילדה מתעוררת מוקדם ומעירה אותנו. בצד השני של כדור הארץ הרחק בלוס אנג’לס ריאל מדריד עם ז’וזה מוריניו חוזרת מפיגור 2-0 לניצחון 3-2 על הגלאקסי של בקהאם לעיני 89,000 צופים.

11:00- קפיצה אחרונה לבריכה לפני הצ’ק אאוט. גיא לוזון מעביר אימון ראשון בנבחרת הצעירה של ישראל. כנראה שהדוד צדק בכל זאת, הוא באמת לא עושה חשבון לאף אחד בישראל.

צהריים- מעניין… בצ’ק אאוט אין תור. שמירת חפצים, הסתובבויות אחרונות, ארוחת צהריים. ברצלונה מנצחת בסין את גואן בייג’ין 3-0.

18:00- קניות אחרונות. אשתי היפה מודדת עוד כמה שמלות בטיילת. בשלב הזה הכל כבר נראה מוכר- תירס תאילנדי, תמונה עם נחש, מסעדת המפרץ וצרחות של אנשים מכיוון הכדור ההוא שעף גבוה בשמיים.

18:28- יוסי בניון עורך הופעת בכורה במדי צ’לסי במשחק רשמי מול מנצ’סטר יונייטד.

20:00- עולים למטוס בדרך חזרה לתל אביב. חם במטוס הקטן והצפוף ונראה שהמזגן לא בדיוק עובד (הלו זה מטוס לא אוטובוס חצות). הילדה שלי התעייפה מלהילחם בעייפות ונרדמה עליי.

20:37- מתחילים בהנמכה. ברק בדש מנמיך גם הוא את סבלנותם של אוהדי מכבי חיפה כמעט עד לאפס עם שער שוויון בדקה ה 83 בק"ש.

20:50- הקפטן מבצע נחיתה מוצלחת בת"א וזוכה למחיאות כפיים סוערות שמתערבבות עם מחיאות הכפיים להצגה של נבחרת ישראל בכדורסל מול לטביה בצד השני של העיר.

21:30- בבית. היתה חופשה מעולה וקצת חבל שנגמר. פותח טלוויזיה ומתחיל להתעדכן בכל מה שהפסדתי בארבעת הימים האחרונים. וואלה מכבי חיפה באמת הפסידו, ועוד בדקה ה 90. ומה זה לעזאזל מסמך גלנט??

כגודל הציפיות / מאת: רועי טיבי

החלו משחקיה של נבחרת ישראל בכדורסל במוקדמות אליפות אירופה שתיערך בליטא בשנה הבאה. הפעם, בשונה משנים קודמות, יש אופטימיות זהירה במחנה הישראלי. התירוצים התחלפו בפתרונות ראויים, במקום משתמטים יש נבחרת מלוכדת והנבחרת נראית כשרונית מתמיד.

נבחרת ישראל. אולי הפעם?

הפעם כבר לא משננים את המנטרה הקבועה-  "יש לנו בעיית גבוהים, אבל אנחנו מפצים על כך בלחימה". הפעם יש גבוהים. אמנם הבעיה התמידית בעמדת הסנטר תמיד מלווה את הנבחרת, הסנטר הפותח, יניב גרין, מתאושש מפציעה ושב לאימונים רק לאחרונה, אך את הסגל מעטרים לא פחות מעוד 5 שחקנים מעל 2 מטר בתפקיד הפורוורדים, כאשר כולם בכושר פנטסטי אחרי עונה נהדרת, עמרי כספי בסקרמנטו, אלישי כדיר בגליל, גיא פניני ודייוויד בלות’נטל היו השחקנים הכי יציבים במכבי ת"א העונה.

אפילו התירוץ התמידי שלכולם (אפילו לאירן) יש שחקן ב NBA  ורק לנו אין כבר לא עובד. עכשיו גם לנו יש שחקן ב NBA, לא סתם שחקן, שחקן ששיחק ב 77 משחקים, מתוכם פתח בחמישיה 31 פעמים, שיחק בממוצע 25 דקות וקלע מעל 10 נקודות במשחק. כספי אף דורג לתקופה במקום הראשון בדירוג הרוקיז ואף שיחק בנבחרת הרוקיז בשבוע האולסטאר. כל זה בעונתו הראשונה!

אם חיפשתם מישהו שיסחוב את הנבחרת –קיבלתם!

ובלות’נטל- האמת גם אני לא אוהב את הזיגזג שלו עם הנבחרת, אך הוא נכס חשוב שמשדרג את הנבחרת ואפילו יכול לשחק גם כפאוואר פורוורד (עמדה 4) כפי שהשתמשו בו מספר לא מועט של פעמים במכבי ת"א.

על ההתמודדות עם הבעיות בעמדת הסנטר ובעמדת הרכז אמורים לנצח צוות האימון, שהוא הרכב מנצח בפני עצמו, אריק שיבק המנוסה בצירוף עוזריו דן שמיר עם מוחו הקדחתני והלפטופ ועודד קטש אלוף ישראל.

הפעם הציפיות מהנבחרת גבוהות לא רק בגלל הכישרון של הנבחרת הנוכחית, אלא גם בגלל היריבות. אמנם מדובר בנבחרות טובות מישראל על הנייר (לפחות איטליה ומונטנגרו), אך ישראל קיבלה אותן בדיוק בזמן המתאים. איטליה, שלא העפילה לאליפות אירופה האחרונה, היא נבחרת מתחדשת עם מאמן חדש על הקווים, אך בעל ניסיון מועט שיביא ככל הנראה סגנון שונה אליו צריכה הנבחרת האיטלקית להתרגל, מונטנגרו היא ללא ספק נבחרת חזקה. נבחרת חדשה שהחלה לשחק כנבחרת עצמאית באופן רשמי רק ב 2009 לאחר הפרידה מסרביה. נבחרת זו דילגה בקלות לדרג הבכיר שבמאזנה 10 נצחונות מ-10 משחקים, אך חסרונה הגדול הוא חוסר הניסיון בתור נבחרת חדשה בזירה האירופית. לטביה מתבססת בעיקר על קו קדמי חזק בראשותו של אנדריס בייאדרינס, שחקן הפנים המצוין של גולדן סטייט ווריורס, אך היא פחות טובה מישראל. ואחרונה חביבה פינלנד, הנבחרת החלשה בבית.

הרושם שנוצר ממשחקי ההכנה של הנבחרת הוא שהנבחרת הנוכחית אכן יכולה להגיע רחוק. יש לחימה וחשוב מכל יש רעב להצליח. אחרי הכישלון באליפות אירופה האחרונה כולם רוצים להוכיח כי מקומה של הנבחרת הוא בין הנבחרות הטובות של אירופה. כל שנותר לנו לקוות הוא שהאופטימיות לא תזלוג ותהפוך לאופוריה וזלזול.

ולסיום- מחירי הכרטיסים למשחקי הבית של הנבחרת גבוהים מדי לטעמי. משום מה קברניטי איגוד הכדורסל בחרו לנקוב במחירים גבוהים במקום לשווק בצורה נכונה את המשחקים שנערכים בחודש אוגוסט, חופש גדול ובשעות הערב, זמנים נוחים למדי לכל הדעות. במקום לראות היכל מלא בצעירים, סטודנטים ומשפחות תאלץ הנבחרת לשחק רק מול אלו שיוכלו להרשות לעצמם.

צחוק מעבודה/ מאת רועי טיבי

"לכאורה ניתנת העדפה לבן משפחה"

אם לא יהיו שינויים מפתיעים, ימונה גיא לוזון למאמן הנבחרת הכדורגל האולימפית של ישראל. כך, בשקט בשקט, מבלי לעורר גלים גדולים מדי בתקשורת, אנו נהיה עדים למינוי הכי שערורייתי בכדורגל הישראלי. מלבד עתירה בודדת של התנועה לאיכות השלטון למבקר המדינה וקבוצה או שתיים בפייסבוק (שגם ככה לא זכו ליותר מדי "לייקים") לא קמו מתנגדים לנפוטיזם הטהור מבית מדרשו של אבי לוזון.

חזי מגן יו"ר ועדת האיתור והחבר היחיד בה התפטר היום מהוועדה בטענה כי לא מצא מועמדים (או אולי לא חיפש??) וטען בנוסף שוועדה זו איבדה את אמון הציבור ושמו אותה ללעג ולכן עדיף שלא תהיה. מגן אמר כי הוא מעביר את העניין להחלטת ההתאחדות לכדורגל, כן כן, אותו גוף שהחברים בו כפופים למרותו של אותו יו"ר שהוא במקרה, לגמרי במקרה, דודו של המועמד היחיד לתפקיד.

נו באמת? גשש בלש היה אומר על זה "חשוד מאוד" וחיים הכט היה אומר בנימה האופיינית לו "רגע אחד סאנשיין, משהו פה מסריח".

הכל נשאר במשפחה

אסור שגיא לוזון ימונה למאמן נבחרת הצעירה של ישראל כל עוד דודו, אבי לוזון, מכהן כיו"ר ההתאחדות לכדורגל. ההתאחדות לכדורגל היא אמנם עמותה, אך בהיותה עמותה שעיסוקה חולש על פעולה שמעורב בה אינטרס ציבורי חשוב כמו נבחרת הכדורגל של ישראל יש לראותה כגוף דו מהותי ולפיכך יוחלו עליה כללים מחמירים יותר, המחייבים בדרך כלל רק גופים ציבוריים וביניהן שקיפות ושוויוניות. ההתאחדות לכדורגל היא גוף האחראי על כאלף קבוצות ועל שבע נבחרות ועליה להתנהג לפי הקודים האתיים הציבוריים לפיהם מינוי של בן משפחה הוא אסור.

ישראל של 2010 נראית יותר כמו מדינת עולם שלישי בה מינויים של אנשי ציבור, או במקרה שלנו, מאמן לאומי, נסגרים מתחת לשולחן בשיטת ה"קח ותן". למעט הצדיק היחיד בסדום, מר איזי שרצקי, שהעז לבקר התנהלות זו ואף קרא לה מבישה, כל השאר מילאו את פיהם מים. אך מעבר לכך שהתנהלות זו מבישה היא פוגעת בנבחרת הצעירה של ישראל, נבחרת שעשתה התקדמות יוצאת דופן בשנים האחרונות והפכה לדבר מרענן וצבעוני לעומת האפרוריות של הנבחרת הבוגרת.

החשיבות הציבורית הרבה של הנושא, אמון הציבור בנבחרות הכדורגל המייצגות אותו והשפעתו הרבה על תרבות המינויים בכדורגל הישראלי, מחייבת התערבות מצד המדינה. אסור לעבור על כך בשקט.

ודבר אחרון, אתה צודק מר מגן. ועדת האיתור שעמדת בראשה היא באמת מגוחכת. היא שום דבר מלבד כסות להתנהלות הקלוקלת של ההתאחדות ושל העומד בראשה, אז למה שתזכה לאמוננו.