כדורגל. לכל התרבויות

‘פיכככסס’, אומר הפוליטקלי קורקט ‘אין מקום בכדורגל לשנאה. כולה כדורגל והשנאה מרחיקה אנשים טובים מהמגרשים. לא ייתכן שהשנאה של מכבי תכריע אליפות והסימפטיה לחיפה תגרום להם לפתוח רגליים’. כמה חוסר הבנה, בורות ובעיקר אטימות רגשית יש בפוליטקלי קורקט. המשחק הזה, הכדורגל הזה, מצליח באופן כל כך מסחרר בכל העולם ובכל התרבויות משום שהוא משקף באופן מדוייק, חד כסכין מנתחים – את האופי האנושי. למה אנחנו נטרפים על כדורגל? כי יש בו מקום והוא נותן לגיטימיות לכל היצרים שלנו (טוב, לא כולם) ומאפשר לנו לתת להם ביטוי במשך שעה וחצי – ואחר כך אנחנו חוזרים להיות מבוייתים.

שנאה ויריבות, ואיבה הסטורית, וחשבונאות, לסליחות וחוסר יכולת לסלוח – הם כולם חלק עצום מהתשוקה של האוהד. בסדר גמור – ככה צריך להיות. אוהד זו לא רק אהבה. אוהד מגדיר את עצמו בהרבה צורות. אחת מהן היא רשימת אלה שלעולם לא יסלח להם, יזכור להם, ולא יהיה מסוגל לפרגן להם. כמו בחיים. מה? אנחנו לא כאלה? ברוב תחומי החיים לא נאה להגיד שאתה לא סולח – וטוב שככה. ברוב העיסוקים שלנו לא טוב להגדיר את עצמך על ידי האיבה לאחר. אבל מה לעשות? יש לנו את היצר הזה, העויינות היוקדת שלא יודעת לסלוח. אז בכדורגל – מותר. ואפילו רצוי.

ילד כאפות או לא ילד כאפות?

אז כן: לא אוהבים את הפועל. מה לעשות? הם לא הרוויחו את זה ביושר? הם עבדו די קשה בלהיות אאוטסיידרים – אז כולם לוקחים אותם ברצינות בתור אאוטסיידרים. הם התחילו. יכול להיות שהפועל החליפה את בית"ר בתור הילד הרע של השכונה. היא לא ילד כאפות – כמו שחלק מהעתונאים שלה מייללים. הם לא אומללים, הם יודעים כדורגל ולכן הם לא ילדי כאפות. פשוט לא אוהבים אותם. הם כבר כמה שנים יושבים בצד ומלכלכים על כולם ובסוף רצים להלשין לעיתונאים. אז מה הפלא שלא אוהבים אותם?

מה שנשאר להם לעשות זה לקחת גביע. לא נאהב אותם אבל נכבד אותם. לא נרצה אותם בחבר/ה שלנו אבל לפחות ניתן להם כבוד. יש להם הזדמנות מחר, ביום שלישי.

פרמייר ליג. הגמוניה בכדורגל העולמי

אין צורך להכביר מילים על ההגמוניה של הליגה האנגלית בכדורגל העולמי. היא ברורה. הקרב הוא על המקום השני: לה ליגה הספרדית או סרייה א' האיטלקית. בינתיים, הבונדסליגה הגרמנית מנסה לעקוף מימין ודוהרת על השוליים מימין לקו הלבן. אבל ההגמוניה הזו ניצבת על קרקע רועדת המאיימת לבלוע את עצמה. ההתמוטטות של פומפי לא מפתיעה אפילו אדם אחד שמצוי בענף הבידור הכי פופולרי באנגליה. קבוצות הליגה האנגלית ברובן המכריע מתנהלות ללא מודל עיסקי סביר. זה מתחיל במשכורות לא הגיוניות לשחקנים מעטים (יחסית) השואבים אליהם כספים שאין שום סיכוי להחזיר אותם ונגמר בהחלפת בעלויות וכניסת בעלים מופקרים.

לא במקרה מיוחסים כמעט 60 אחוזים מהחובות של 700 ומעלה קבוצות המאוגדות בהתאחדות האירופית לכדורגל ל-18 קבוצות אנגליות. המועדונים האנגלים מנהלים בעצם חיים כפולים: יש חיים של תהילת עולם, פופולריות, הערצה ואהדה במספרים עצומים של הליגה הזו בכל העולם. ויש חיים של קשיי תקציב (ווסטהאם בדרך) המאיימים על הנשימה של ליגה שלמה. התהילה הזו מושכת פרפרים עשירים. רוסים, אמריקאים, ערבים – כולם רוצים להצטלם בתא הפרטי שלהם באצטדיון שלהם עם הכוכב שלהם. חלקם באים לעקוץ ולברוח. גאידמק לא המציא כלום – יש לו מורים חסרי מצפון, יגע או מודל עסקי, באנגליה.

גאידמק. יש לו מורים חסרי מצפון, יגע או מודל עסקי, באנגליה

הקרבות על הבעלות על המועדונים האנגליים לא פוסקים לרגע. שני גורמים מייצרים את הקרבות האלו: הפיתוי שבתהילה מחד והחששות מהתמוטטות שמבריחים בעלים נוכחיים. ותמיד יש טייקונים שעומדים בתור כדי להחליף את המפסידים. אין מחסור באנשים מלאים בכסף, שצמאים לתהילה שמנחיל הכדורגל.

עכשיו ארסנל בתור. ארסנל עומדת לשנות את מבנה הבעלות שלה. הגברת נינה ברסוול סמית’ המחזיקה 16 אחוזים ממניות המועדון, עומדת למכור את חלקה לשניי בעלי מניות אחרים, סטן קרונקי והחבר אלישר אוסמאנוב. שווי העיסקה מוערך ב-500 מיליון ליש"ט, כך שהגברת תתעשר ב-80 מיליון ליש"ט ושני האדונים הללו יגדילו את הסיכונים הפיננסיים שלהם – שיהיו מלווים בהמון עניין תקשורתי וחשיפה לא תמיד מחמיאה. אחרי ארסנל עומדת כבר בתור ליברפול. המועדון הכל כך אנגלי הזה מוחזק בידי שני אמריקנים: טום היקס וג’ורג’ ג’ילט. השניים כבר ביקשו מבנק ברקליס לחפש קונה.

האבירים האדומים. יקנו או לא יקנו?

ומה קורה ממול, במנצ'סטר? העסק שווה מיליארד ורבע ליש"ט. קצת יותר מארסנל. ‘האבירים האדומים’ התכנסו בשבוע שעבר במשרד של בנק ‘נומורה’ היפני, בלונדון המלווה את הצעת הרכש שלהן לאחים האמריקנים לבית גלייזר. הם מונים כעת 40 אבירים. הכוונה היא לגייס 500 מיליון ליש"ט והפגישה נועדה להחליט אם מגייסים עשרה אבירים נוספים כך שכל אביר ישלם 10 מיליון ליש"ט או שנשארים 40 ומשלמים קצת יותר. בינתיים הגלייזרים טוענים שהמועדון לא למכירה אבל מומחה שצוטט השבוע בעתונות האנגלית הרצינית גורס שאין שום סיכוי להמשיך ולהפסיד כל כך הרבה כסף והגלייזרים יהיו חייבים למכור.

האיש הכי מודאג ממה שמתרחש בכדורגל האנגלי הוא כנראה מישל פלאטיני. הוא מכין, עובד, טורח ומשדל את כל עולם הכדורגל ואשתו להכניס קצת משמעת תקציבית בכפיה. לא לבקש רשות, לא להנחות, לא לייעץ: לכפות בקרה תקציבית וליצור קשר בין הכנסות והוצאות.

אני יודע שהחיים מסובכים. שום דבר איננו שחור לבן. לכל עמדה יש ‘ויחד עם זאת’ ולכל גישה נחרצת יש את ה’מצד שני שלו’. באסה, אבל כאלו הם החיים. ובכל זאת, צריך אדם שמכבד את עצמו להחליט ולקבוע עמדה למרות ש’לכל דבר יש יותר מפן אחד’ .

אוסיין בולט. שיעצור 10 מטרים לפני קו הסיום

אז למרות שלוזון צדק מבחינה שיווקית – שיטת הניקוד שהוא הנחיל לעונת 2009/10 היא גזילת נקודות. ולמרות שלוזון ושטרן חלובה השאירו את הליגה בחיים – מדובר בכיפוף ובעיקום של החוקים הכי בסיסיים של הספורט. נכון שלוזון שידרג את התחרותיות של ליגת העל הוא עשה זאת באמצעים פסולים ובלתי חוקיים בעליל. כלומר: ‘לא תגנוב’ הוא כלל שאסור להוסיף מאחריו ‘ויחד עם זאת’. גניבה היא גניבה גם אם החליטו עליה באולם הישיבות הענקי של מזכירות ההאחדות. מי שגזל נקודות ממכבי חיפה ומפקיע ממנה את הזכות לחגוג אליפות ב-10.4.10 לא יכול להסתתר מאחרי הטענה שהשוד שלו הוא לטובת האינטרס הציבורי ולטובת המותג ולטובת המתח ושאר ערכים ספורטיביים רצויים. אין כזה דבר.

אם לטובת התחרותיות מותר הכל אני מציע שלוזון יעלה בפני התאחדות האתלטיקה הבינ"ל את ההצעה שתורה לאוסיין בולט לעצור 10 מטרים לפני קו הסיום, להמתין למתחרים שלו וכשהם יתקרבו אליו, הוא יחדש את המיאוץ שלו. לוזון יוכל להבטיח להם שזה יחזיר את הסומק ללחיים של המירוצים הקצרים ל-100 ול-200 מטרים.

אוהדי הפועל מוכנים לנכס לעצמם צלחת גנובה ולמצוא לה מקום בארון הגביעים?

נכון שכל אלו טענות מוכרות וידועות. אז יש לי משהו חדש לשאול ולברר. מה שמטריד אותי עכשיו – כן, אני עצבני – אלו אוהדי הפועל. תגידו: נניח שהגרוע מכל יתרחש וקבוצתכם (טובה, מרשימה) תדביק את חיפה, תעבור אותה ותזכה באליפות: ראוי לכם להניף את צלחת האליפות של לוזון? כלומר מותר לכם, כי הרי השוד נעשה באמצעים חוקיים. אבל אתם הרי אוהדים מסוג אחר ואני לא ציני בעניין ההגדרה המחמיאה הזו. האם אוהדים ‘מסוג אחר’ מוכנים לנכס לעצמם צלחת גנובה ולמצוא לה מקום בארון הגביעים? גם שוד שנעשה על ידי גורם רשמי והנהלת ההתאחדות אישרה אותו, הוא עניין פסול מבחינה ספורטיבית. אתם מוכנים להחזיק רכוש גנוב ולהגיד "מה אתם רוצים מאיתנו? "ההתאחדות אישרה". "הכל הוחלט כדין. אנחנו, אנחנו רק מועדון כדורגל המסונף להתאחדות וחייב לציית להחלטות שלו" נכון, המועדון חייב לציית להחלטות ההתאחדות, אלה כללי המשחק. אבל, האוהדים? האוהדים לא חברים בהתאחדות, לא כפופים לכללים שלה ומחוייבים לערכים נעלים קצת יותר מאלו של לוזון/חלובה. אוהדי הפועל צריכים לדחוף את הקבוצה שלהם למקסימום מאמץ בפלייאוף ולמקסימום נקודות אבל הם גם משוחררים לפעול על פי מצפונם. לא הייתי כותב את את הדברים האלו אם הייתי צריך להפנות אותם לאוהדי מכבי. חבל על פניה כזו – היא תיראה להם בלתי מובנת במקרה הטוב ו’חננה’ במקרה הסביר יותר. אבל מותר לפנות לאוהדי הפועל ולהפציר בהם, לפרוט על מצפונם הרגיש ולשדל אותם להניח לצלחת האליפות. תשיגו נקודות, תיזכו בהכי הרבה נקודות לפי ניקוד לוזון אבל אל תיגעו בצלחת – זה רכוש גנוב.

פרנק ריברי ואיביצ'ה אוליץ' (צילום:רויטרס)

לא פשוט לרכוש, לנהל ולהחזיק לאורך זמן במותג-על/מועדון/קבוצה כמו היונייטד. הקרקע רועדת מתחת רגלי המועדון והבעלים ותחת כסאות האוהדים – ולא מדובר בהפסד חסר סיבה וילדותי כמו ההפסד לבאיירן ולריברי המצוין. אני מדבר על הסיבוב הבא ועל המשך המאבק בין האחים גלייזר לבין ‘האבירים האדומים’. רכישת מועדון כדורגל – גם באנגליה, בעיקר באנגליה – הוא מעשה שאין אחריו שום אופק עיסקי אלא סוג של אי שפיות ילדותית התוקפת אנשים רציניים שהרוויחו הון תועפות בעסקים רציניים והם מחפשים דרך להפסיד אותו על ידי רכישת צעצוע שמפרנס שחקנים צעירים שעד גיל 30-32 הופך אותם למיליונרים בגדול.

בשוטף – מנצ'סטר הוא מועדון שמשאיר רווחים. ואולם, היום, בעצם כבר כמה שנים, כל הרווחים משרתים את החוב של האחים גלייזר. איך נוצר החוב של הבעלים האמריקניים של היונייטד? הם הלכו לבנק ולקחו הלוואה כדי לרכוש את מותג העל האנגלי. הלוואה צריך להחזיר ולכן הרווחים כולם משרתים את החוב הזה. ואולם, אפילו הרווחים האלו לא מספיקים כדי להחזיר ההלוואה. הגלייזרים הלכו לבנק כדי להנפיק אג"חים ולמחזר את החוב. בקיצור העסק-כעסק, כביזנס – בצרות צרורות. הבעלים האמריקניים כבר הודיעו שהם מתכננים העלאה במחיר הכרטיסים לאולד טראפורד, למרות שמאז רכשו את המועדון ב 2005 הם כבר העלו את מחירי הכרטיסים ב48%.

האבירים האדומים. ירכשו את יונייטד ?

אבל אנשים עשירים שרוצים להפסיד את כספם ולחלק אותו לשחקנים צעירים – לא מתים הם רק מתחלפים. קבוצת הרכישה ‘האבירים האדומים’ הם הפרייארים החדשים. ה’אבירים’ מונהגים על ידי שני בנקאי השקעות בריטיים גיל האריס ופול מרשל. ה’אבירים’ מונים כשלושים איש והם צריכים לארגן 1.25 מיליארד ליש"ט. הרבה מאד כסף. הערך הגבוה של המועדון נובע בראש וראשונה מערך המותג ולאו דווקא שיקוף של הרווחים. אבל מאחורי רעיון הרכישה והביעור של האחים גלייזר ממנצ’סטר, עומד גם חזון של שינוי מוחלט במבנה הבעלות על המועדון. החזון: מעבר לבעלות בנוסח ברצלונה: העברת חלק ניכר מן הבעלות לידי האוהדים. בניית חברת מניות שחלק מהן יירכשו, בכסף טוב, על ידי אוהדי הקבוצה שיממנו את המועדון תמורת החזקה במניה שמשקפת ערך משמעותי. המחזיק במניה לא יעשה זאת מאהבה בלבד – על אהבה אי אפשר לבנות ביזנס – אלא גם כהשקעה טובה.

ה’אבירים’ לקחו את הבנק היפני ‘נומורה’ שלומד עבורם את התהליך הרצוי, המבנה העדיף ודרך מכירת המניות לציבור. את תהליך הבדיקה הזה עם בנק ‘נומורה’ מוביל אחד מן ‘האבירים’ – גאי דאוסון – בעלים של חברת ייעוץ כלכלי. ‘נומורה’ בודק לצורך העניין גם את המבנה העיסקי ומיבנה הבעלות של ברצלונה ומועדונים אחרים בעולם. בשלב הראשון רוצים ‘האיבירים האדומים’ לארגן גרעין שליטה. הם טוענים כי הם מחזיקים כבר בהבטחות מחמישה אבירים שכל אחד הבטיח להשקיע 10 מיליון ליש"ט ומספר קרנות התחייבו לסכום דומה כל אחת. גרעין השליטה הזה יוציא – על פי התכניות שנמצאות עתה בגיבוש – את מירב המניות לציבור אוהדי מנצ’סטר ברחבי העולם. רכישת המניה תקנה למחזיק בה זכויות הצבעה לבחירת ההנהלה של הקבוצה. המותג החזק בעולם הכדורגל העולמי והאוהדים שלו מבינים ששינוי הוא חיוני ולמרות העצמה המקצועית – לחלק העיסקי של המועדון נשקפת סכנה.