טניס. ענף יחודי בלא מעט מובנים

היום הגיע לסיומו הגראנד סלאם הראשון של השנה – אליפות אוסטרליה הפתוחה – וזה הזמן לשים את הזרקור על הענף הטובעני והקשה הזה. ענף הטניס הוא ענף ייחודי בלא מעט מובנים, נדמה שאין עוד ענף ספורט אחר שבו על הספורטאי לגלות גם יכולת אישית טובה וגם יכולת מנטאלית אדירה לאורך כמעט כל השנה.

הטניסאי נע בין טיסה-משחק-טיסה וחוזר חלילה, במיוחד טניסאים שהם לא מהטופ של הדירוג, הם משחקים בכל מיני טורנירים על מנת לצבור ניקוד וכסף וזה כולל הופעות במקומות נידחים ובטורנירים מעוטי חשיפה.
אסור לשכוח שיש קשר כאמור בין ההצלחה לבין כמות הכסף שהטניסאי מרוויח ולמעשה כל הקריירה יכולה להסתכם בטורנירים קטנים ובזה שאף אחד לא ידע מי זה אותו טניסאי.
שלא לדבר על טניסאי שחווה פציעה ולא מקבל התחשבות מצד הענף, עם הזמן אותו טניסאי יורד בדירוג ואז כאשר הוא שב מהפציעה הוא צריך להתחיל לטפס מחדש במעלה הדירוג העולמי. דוגמא מצויינת למקרה כזה הוא סיפור הפציעה של יוני ארליך שבעקבותיה הוא התדרדר עד לרמה כזו שכתוצאה מפערי הדירוג בינו לבין אנדי רם, הם לא יכלו לשתף פעולה בטורנירי זוגות.

המטוס. חברו הטוב של הטניסאי

לגבי אותה רמה מנטאלית שהזכרתי, מבנה משחק הטניס מצריך יכולת מנטאלית טובה אצל הטניסאי, כיוון שיש לא מעט מצבים במהלך משחק טניס טיפוסי שהטניסאי יכול להישבר בהם ולוותר על המשחק. כמובן שכל ענף ספורט דורש במידה מסויימת גם כוח מנטאלי חזק. אבל כאשר מדובר על טניס אסור לשכוח שהטניסאי לבד, כלומר אין לו "חברים לקבוצה" שיעזרו לו להרים את עצמו, אין לו כמעט אף פעם קהל ביתי, והמאמן שלו יושב ביציע במהלך המשחק. בתיאוריה משחק טניס יכול להמשך גם 4 ו-5 שעות וזה ממש לא פשוט לעמוד על המגרש לבד בכל פעם מחדש בנסיון להתמודד מול טניסאים אחרים.

באופן טבעי בכל כמה שנים צומח כישרון עולה חדש בשמי עולם הטניס שהופך לדבר הבא וממשיך את המסורת של עילויי טניס כמו פיט סמפראס, בוריס בקר, אנדרה אגאסי, שטפי גארף, מרטינה נברטילובה, ונוס וסרינה וויליאמס, רוז'ה פדרר ורפאל נדאל. אלו רק חלק מדוגמאות לשחקנים מצויינים שהתפרסמו בזכות קריירת טניס מופלאה. אך בעולם קיימים עוד מאות רבות של שחקנים שרק מחכים לפרוץ ושאולי מישהו יגלה אותם. בניגוד לשחקני כדורגל או כדורסל שאותם משדרים בטלוויזיה ויחסית הם מקבלים חשיפה [למשל במשחקי גביע שונים], טניסאים שמשחקים בטורניר אחרי טורניר לא תמיד מקבלים את החשיפה, בטח כשמדובר בטורניר יחסית קטן. תחשבו רגע על טניסאי שצריך לעזוב את משפחתו ולטוס לטורניר בספרד למשל, משם ברגע שהוא מודח או לחילופין רושם הישג כלשהו, עליו לטוס לטורניר הבא במדינה אחרת וכך הלאה. אחרי הפסדים אין לשחקן הטניס את הזמן או את האפשרות להתנחם בעזרת משפחתו למשל, כי הטורניר הבא כבר מיד מתחיל וכך זה נמשך כאמור כמעט כל השנה. עד שלא חווים את זה, קשה לתפוס עד כמה זה קשה להתמודד בעולם הטניס.

אוסטרליה. אחד מתוך 4 טורנירי גראנד סלאם

כל הדברים שהוזכרו כאן גורמים למשחק הטניס להיות לפי דעתי הענף הספורט הקשה ביותר שיש. לכן בכל פעם שאני רואה משחק טניס אני מצדיע [בלב, בלב] לשחקנים ומקנא בהם על היכולת שלהם לשרוד בענף הזה ולעלות בכל פעם מחדש עם האנרגיות הדרושות.
תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם נתקלים במשחק טניס בטלוויזיה.

ועוד כמה מילים על גמר הנשים שנערך אתמול – גמר נהדר בין סרינה וויליאמס לז'וסטין הנין, העובדה שסרינה זכתה בתואר גראנד סלאם מספר 12 רק מוכיח עד כמה היא ספורטאית ענקית [בהנחה שלא נגלה בעוד מספר שנים פרשיית סמים חדשה] ועד כמה זה קשה להישאר בטופ של הטניס העולמי.
לגבי גמר הגברים – אם לא יהיו או היו הפתעות מיוחדת, רוז’ה פדרר יקח\לקח עוד תואר לארון. בכל מקרה תואר או לא תואר, הנה דוגמא לספורטאי קר רוח עד כדי אימה, מחושב, בעל יכולות מקצועיות ומנטאליות אדירות שתענוג לראות אותו משחק.

שבחון מול ברקאי. (צילום:חגי אהרון)

באמת שרווח לי כששמעתי שקברניטי מכבי ת"א לחצו ולחצו וגרמו לשידור המשחק שלהם בערוץ בתשלום. מה שלא הבנתי, למה קבוצה מתעקשת על שידור משחק חוץ שלה, כשברור שהיא מורידה למינימום את כמות האוהדים שיתמכו בה שם. במקום להפעיל כזה לחץ, תארגנו כמה אוטובוסים במימון האגודה ותזכו לעידוד במגרש לא קל ומרוחק וגם תגרמו לכמה תל אביבים להתרחק מזיהום האוויר הגדול ביותר שידעה העיר זו תקופה ארוכה (פי 10 מהרגיל, וגם הרגיל לא מומלץ תאמינו לי). לא מובן לי הקטע, אולי החמצתי כאן משהו. מה שכן, הייתי בטוח שזה מבטל את השידור שלנו, וזה שימח אותי מאוד שכן שידור בשעה מוקדמת כזו מחייב לחשוף את הילד למשחק, ואני לא יודע אם הוא בשל לתמונות הקשות שהופיעו בשני המשחקים האחרונים שלנו – שחקנים בלי אוויר (קשה.. קשה..), פציעות קשות למול המצלמה, אפאטיות ותופעות של ניתוק ובריחה מהמציאות (להלן: הכדור) שנבעו מחבורת שחקנים לכאורה שנראו חסרי אונים ואומללים. אכן לא פשוט, בקרוב פרק של עובדה עם איתי אנגל, היחיד שמעז ממש להיכנס למקומות האפלים ביותר שיש.

מדינה נחמדה ת"א, מטבע דומה רק יקר יותר

מרוב הקלה, התקשרתי לאחי וקבענו שאנחנו באים לבקר אותו ואת אחותי במרכז בשבת, הלוקיישן נקבע לנמל ת"א. אכן החלטה נבונה, בייחוד ביום שזיהום האוויר כאמור החליט לקפוץ כמו מניית ישראמקו בזמן שיוצאת עוד הודעת שווא על מציאת נפט בתמר 1 או 40, כבר לא סופר. האמת, מדינה נחמדה ת"א. יש שם ים, מטבע שדומה לשלנו רק הוא יקר שם יותר, לא הבנתי למה, כל דבר שנדמה לך שאמור לעלות X אוטומטית מוכפל. שווה לעקוב אחרי השער היציג לפני שנוסעים לשם, אבל שומעים שם לא מעט עברית ויש הרבה ישראלים יחסית ככה שסבבה מדי פעם, עדיפות לסופ"ש כי אומרים שביום יום אין שם חניה לזרים, או למקומיים, וגם עומדים הרבה בפקקים לתשומת לבכם.

אממה, התבדיתי. היה שידור. בחמש התייצב חבר טוב ותומך פלוס אבא שלי, בכדי להעניק תמיכה נפשית במקרה של עריקה של הילד הלא מגובש עדיין לטובת לובשי הצהוב. כילד בן 6, יש לו עדיין נטייה לחבור למי שמובילים, טמון בו יצר תחרותי לא מוסבר שמעדיף את המנצחים בעולם הזה. תמימות יפה שכזו, אבל אני לא מוטרד – החיים וההתבגרות יוציאו לו כל שביב של תום, ירצה או לא, והוא יחבור בסוף לקבוצה הנכונה, משמע הפחות – טובה – אך – הצודקת או שקר כזה או אחר. תמיד אפשר לסמוך על החיים שיקלקלו כל דבר טוב וטהור שגלום בילדים, עד שהם ממש מתקלקלים והופכים להיות אנחנו, לשמחתנו הרבה כמובן.

חנן פדידה. הרעיד את הסלון בדקה ה-2

אז עומר אץ רץ לו לחדר לפני השריקה, ואני אמרתי לאבא שלי שיחבור אחריו ויציע לו לשחק משחק זיכרון (כאמור, הילד תחרותי ואוהב מאוד לנצח ולכן הוא תמיד שמח לטרוף את הקורבן האומלל שמסכים להתחרות איתו במי זוכר יותר טוב, במיוחד את סבא ואבא שלו ובהפרשים מביכים) וישכיח ממנו אולי את המשחק. לאכזבתי, הילד פרץ בריצה לסלון כשכולו אדום, כולל גרביים לא תואמות (אחת הייתה של הילדה, ורודה, ומכיוון שהוא רואה באוכל אויב של ממש בחייו, הוא במשקל של אחותו בת השלוש והוא יכול להיכנס למידה שלה ממש בלי בעיה, ועוד יש עודף. הסומאלי הבלונדיני הראשון) וצעיף. כמו שקורה באגדות, עם הכניסה שלו שם פדידה את השער והסלון רעד. מה יש להגיד, טיימינג איז אבריטינג. הילד סחב בעידוד יפה עד המחצית (לא רעה בכלל שלנו לדעתי), ואז שלחתי אותו להתקלח תוך הוראות מדויקות לאבא שלי שיסחב אותו באמבטיה כמה שיותר כי אני מריח מה הולך לקרות בחצי השני ועדיף לחסוך ממנו את המראות כדי שיצליח להירדם בלילה. ניצלנו את זה שחצי שעה יכולה להיראות לילד כמו דקה כשהוא נהנה, והוא הגיח לסלון שמח וצוהל בדקה ה– 80. אחרי חמש דקות וחמש החמצות של בית"ר, גם הוא השתתק. ובדקה ה- 90 פניתי אליו ישירות ואמרתי לו שאני מעדיף שהוא לא יאהב כדורגל, שהוא ילד גדול ושהוא רואה כמה זה משפיע על המצב רוח וכמה מתח יש בזה, וכמה הכדורגל יכול להיות אכזרי ולא נעים ושעדיף לשחק כדורגל אבל לא לאהוב קבוצה כי זה קשה. הוא האזין ברצינות גדולה ובתגובה אמר לי ‘זוז, הראש שלך מסתיר לי’. בסוף הילד יצא מרוצה, 2 אדומים (הוא מאוד אוהב אדומים משום מה, כל משחק שהוא רואה הוא צועק על השופט שישלוף אדום על כל עבירה), שערים ובלאגנים. אוהד לדורות.

אולי כשמליקסון יחזור ?!

בצד המקצועי, אין מה למכור. כמו הרבה פעמים השנה, התוצאה משקרת לטובתנו. במקום בית"ר באנקר, יצא בונקר. הקבוצה שעזורי בנה במיליונים לא מחוברת ונראית מפוחדת, מה גם שהיום אני לא בא בטענות לשחקנים שניסו לעשות את הכול עם כלים מוגבלים מאוד (מוחמד אדמו הגנאי וויליאם סוארז הברזילאי מסתמנים כרכישות לא רעות). אולי כשמליקסון יחזור (ממש יחזור), ואביתר אילוז ישחק והשחקנים יכירו קצת יותר אחד את השני (יודעי דבר אומרים שבעיקר בהגנה יש לזה חשיבות, להיכרות ולתיאום, עזורי לא ממש קונה את זה), יהיה אפשר לבחון את הקבוצה ממש. לצערי, זה יקרה כנראה בפלייאוף האמצע בגארבג’ טיים האמיתי של הליגה. שם, שם נראה להם מי זאת הפועל ב"ש האמיתית. עד אז, להתראות בשמחות. אחת כזו מצפה לנו בקרית אליעזר בשבוע הבא. הכינו את המטריות, לפי התחזית צפוי ברד. שבוע טוב לכולם.

הרחיבו את שתי הליגות הבכירות

עם הרחבת שתי הליגות הבכירות של ישראל הגיעו לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי קבוצות שעד לפני מספר שנים שיחקו בליגות מחוזיות שבמגרש ביום טוב אפשר היה למצוא 4 דגלי קרן. התופעה הגיעה לליגת העל עם קבוצות כמו הפועל רעננה ועכו ובאה לידי ביטוי בצורה רחבה יותר בליגה הלאומית, דוגמאות נהדרות כמו מכבי עירוני בת-ים או אחווה עראבה ועוד קבוצות שהיו יחסית אלמוניות עד לפני מספר שנים.

לפני מספר שבועות ערוץ הספורט העתיק את שידורי הליגה הלאומית בכדורגל מערוץ 55 בממיר לערוץ הספורט הישיר – מה שנקרא sport 5 live. מהלך לא ברור אבל לכל גוף מסחרי מסתבר יש את השיקולים הכלכליים שלו, שכן מרבית הקבוצות בליגה הלאומית הן קבוצות קטנות מאד עם מעגל אוהדים מצומצם שיכול להקיף מקסימום את בנין העירייה בהפגנה, ראו ערך ‘רעננה גמר גביע הטוטו’. הקהל של אותן קבוצות שמגיעות משכונות מסוימות, עיירות פיתוח או פריפריה כמו שנהוג לאמר, אני בספק גדול אם יכול להרשות לעצמו את חבילת הספורט המלאה של הכבלים/לווין.

מה עם קצת שידורים בקליעה ?

תארו לעצמכם, עראבה – מועצה מקומית בצפון שספק אם אנשים שמעו עליה עד אשר מאמן הקונג פו אייל לחמן נחת שם עולה לליגה בכירה בישראל, קהל אוהדיה לא גדול בלשון המעטה ועל פי נתוני הלמ"ס השכר הממוצע במועצה לא עובר את שכר המינימום. ספק גדול אם יש למישהו בעיר מנוי לחבילה מלאה, כנראה שלחמן הוא היחיד במועדון שמחזיק בערוץ ספורט 5 לייב. יש עוד מספר דוגמאות כמו הפועל מרמורק, בית"ר שמשון וכו’. אז מה למעשה ניסה ערוץ הספורט להשיג בכך שהוא מעביר את השידורים הישירים של הלאומית לערוץ בתשלום נוסף?  הרי זה בטוח לא מה שימשוך קהל, איכות השידור של יונתן כהן ואלון מזרחי, שאגב הם לא האשמים, גורמת לצופים לבהות במסך ולשאול את עצמם : האם אנחנו גם פראיירים וגם מטומטמים? מה שבטוח, השידור מרדים יותר משידור התכנית יענק’לה לאן בערוץ 33.

לסיכום, אוהדי הספורט בארץ ממשיכים לשלם על טעויות שהרגולטור מבצע וכל מי שרוצה להמשיך לקבל ספורט אמיתי בשידור חי בערוצים "חצי-חינמיים" ספורט 5 וספורט 5+ שימשיך לחכות כי עד שמישהו במדינה יתעשת אנחנו נמשיך לקבל באולינג, סנוקר, פינג פונג וטיסנים בערוצים האלה, סליחה נקבל גם את שידורי האיכות רק בלופ אינסופי מספר ימים לאחר המשחק, פשוט תענוג.

המחזור הראשון בטופ 16 מאחורינו, נגמרו המשחקים, זה הזמן להפריד בין הקבוצות הטובות לטובות יותר, בשלב הזה כבר אסור להפסיד משחקים, כל נקודה וכל סל קובע.
הקפיצה הגדולה שייכת ל-אולימפיאקוס [3+], הירידה הגדולה שייכת לפנאתינייקוס [4-].
הנה הדירוג הנכון לתאריך 30.1.2010

הדירוג המלא:

1) ברצלונה 2-28 [1]: ברצלונה הפסידה בתחילת השבוע בליגה הספרדית לולנסיה של ספאחיה, אך זה קרה עם לא מעט חוסר מזל, כאשר זריקה כמעט בלתי אפשרית נקלעה בשנייה האחרונה והביאה את הניצחון הנדיר של ולנסיה. ביורוליג בארסה לא התקשתה אחרי ניצחון ביתי קליל על מארוסי.

2) אולימפיאקוס 4-21 [5]: אולימפיאקוס נראתה השבוע מצויין כאשר ניצחה את פנאליניוס בליגה ואחר כך השיגה ניצחון גדול על ויטוריה בחוץ 89-85, שנותן לה מקדמה גדולה מאוד במאבק על המקום הראשון בטופ 16. עושה רושם שאולי העונה השחקנים של ינאקיס יכולים ללכת עד הסוף.

3) מונטפסקי סיינה 2-24 [3]: סיינה ממשיכה לשייט בליגה האיטלקית, הפעם ההפרש עמד על 30 נקודות בניצחון הביתי על בולוניה. לעומת זאת, נגד מכבי תל אביב ביורוליג זה הלך הרבה יותר קשה, אבל הסתיים בצורה טובה עבור אלופת איטליה שבמחזור הבא תצא למשחק לא פשוט נגד אפס פילזן.

4) ריאל מדריד 6-24 [4]: ריאל מדריד שמרה השבוע על המקום ה-3 בליגה הספרדית במאזן 4-15 אחרי ניצחון על לאגון בחוץ 96-72. ביורוליג ריאל שמרה על הבית עם ניצחון על אפס פילזן 70-77 לפני הנסיעה לתל אביב.

5) צ.ס.ק.א מוסקבה 3-17 [7]: מאמן צ.ס.ק.א, פשוטין ממשיך להוביל את קבוצת הצבא האדום לשעבר לניצחונות יפים. השבוע צ.ס.ק.א לא שיחקה אומנם בליגה המקומית, אך ביורוליג חניכיו של פשוטין שמרו על הבית וניצחו את מלאגה, כנראה יריבתם על המקום הראשון 78-86. בכלל גרף ההתקדמות של צ.ס.ק.א הוא דבר המרשים עד כה בעונה שלה.

6) פנאתינייקוס 4-21 [2]: בליגה היוונית פנאתינייקוס לא התקשתה להביס את קולוסוס ב-32 נקודות הפרש ולהמשיך ולרדוף אחרי אולימפיאקוס, אבל הסיפור היה ביום חמישי, אז הפסידה פאו בבית לפרטיזן בלגרד 64-59 במה שמסתמן כהפתעה הכי גדולה עד כה של עונת היורוליג.

7) קאחה לבורל ויטוריה 7-23 [6]: הקבוצה של איבנוביץ’ סובלת ממכת פציעות לא פשוטה, בנתיים הם מסתדרים בליגה הספרדית [מקום שני במאזן 3-16] אבל לעומת זאת ההפסד הביתי ביום חמישי לאולימפיאקוס הכניס את הקבוצה מחבל הבאסקים לצרות.

אוניקאחה מלאגה 14-16 [8]: מלאגה שומרת על יציבות בבינוניות, ביום ראשון הם ניצחו בליגה את מנרסה 79-74 ושיפרו את מאזנם ל-9:10 ומנגד ביורוליג הפסידו לצ.ס.ק.א ויצטרכו למחוק פיגור של 8 נקודות כשהרוסים יבואו להתארח.

9) חימקי מוסקבה 6-14 [9]: חימקי כמו צ.ס.ק.א לא שיחקה בליגה השבוע והתכוננה בשקט לציבונה זאגרב, זה השתלם לאחר ניצחון 83-70 ובשבוע הבא חימקי יוצאת לפיראוס, לפגוש את יותם הלפרין ואולימפיאקוס.

10) אפס פילזן 8-18 [11]: אפס פילזן שולטת ביד רמה עד כה בליגה הטורקית – מקום ראשון במאזן 1-15. ביורוליג הציגה הקבוצה משחק לא רע בכלל במדריד שאומנם הסתיים בהפסד, אך נתן הרבה סיבות לאופטימיות בקבוצה הטורקית לקראת המפגש נגד סיינה במחזור הבא.

11) מכבי תל אביב 6-16 [10]: מכבי תל אביב עם שני הפסדים רצופים, מילא להפסיד בסיינה, זה מתקבל על הדעת, בטח אחרי משחק יחסית סביר של הקבוצה, אבל להפסיד לברק נתניה אחרי שתי הארכות?, לספוג 114 נקודות?
במכבי יצטרכו להתאושש ומהר כי ריאל מדריד מגיעה בשבוע הבא

12) פרוקום סופוט 6-22 [12]: סופוט החביבה ניצלה את העובדה שלא הייתה ליגה השבוע ואת החיסורים של ז’לגיריס ביום חמישי כדי להביס אותה 89-65 ולפתוח את הטופ 16 בהרגשה טובה. שבוע הבא יהיה סיפור אחר לגמרי כאשר סופוט תתארח במלאגה.

13) פרטיזן בלגרד 10-18 [15]: פרטיזן רשמה השבוע שני ניצחונות, אבל עם כל הכבוד על הניצחון בליגה האדריאטית על זאדאר, הניצחון המשמעותי יותר היה באואקה באתונה על פנאתנייקוס, כאשר כל זה קורה ללא מאריץ’ – הכוכב העולה של הקבוצה ואחד השחקנים הטובים ביורוליג עד כה.

14) מארוסי 9-15 [13]: אז מכבי תל אביב לא לקחה את מברואידיס שנשאר במארוסי [בנתיים] ועוזר לה לנצח בליגה ולשמור על המקום השלישי, אך לעומת זאת ביורוליג זה לא מספיק, בטח לא נגד ברצלונה האימתנית.

15) ציבונה זאגרב 11-17 [14]: האם ציבונה במשבר? שני הפסדים רצופים, אחד בליגה האדריאטית 55-57 להומפראם ואחד ביורוליג לחימקי מוסקבה 83-70. שבוע הבא ביורוליג לא יהיה יותר קל כשויטוריה תבוא לבקר.

16) ז’לגיריס קובנה 8-15 [16]: ז’לגיריס קובנה ניצחה בקושי השבוע בליגה המקומית 84-86 את סקלאי, ביורוליג הובסה הקבוצה על ידי סופוט בפולין ב-34 הפרש. תירוצים של שחקנים חסרים בהחלט נלקחים בחשבון בהקשר לתוצאות הללו אך נדמה שגם איתם התוצאה לא הייתה שונה בהרבה.

לא מסכימים?! מעולה, תגיבו, שבוע הבא דירוג חדש. שבוע טוב.