אוהדי מכבי חיפה. שרויים בקונפליקט ?

אני אוהד מכבי חיפה וככזה אני אדם ששרוי בקונפליקטים.
מצד אחד אני אוהד של קבוצה מצליחה, אשר ממוקמת בראש הטבלה, משחקת כדורגל יעיל ולעיטים (רחוקות) גם מלהיב.
קבוצה שמנוהלת בצורה מופתית ביחס לביצה המקומית,
בעלת גב כלכלי יציב ושפוי ואקדמיית נוער מפוארת ומצליחה שמפריחה כשרונות לכל עברי הליגה.
אך עם כל זאת, אני נחשב לאוהד מיוסר, מדוע?
כאוהד חיפה, שכפי שתוארנו היטב, אנו שבעי הצלחות, אני רוצה עוד, אני רוצה מעבר.
משול לאדם המכור לסם, אוהדי חיפה לא מקבלים את הריגוש מה"לחם והחמאה" שלנו יותר,
אנו זקוקים לצורת בידור גבוהה יותר, איכותית יותר, מרהיבה יותר.
אוהדי חיפה כבר לא בוכים על כל אליפות,
כבר לא מתרגשים מנצחון דחוק על יריבה נחותה וכבר לא מתרגשים מדרבי שמסמל יותר מכל את היוקרה שעבדה ואת הכמיהה ליותר.

אצטדיון סמי עופר

אוהד באר שבעי או אוהד ירושלמי או אפילו תל אביבי ילגלג ויאמר כי אין מדובר באוהד אמיתי, החיפאי כאמור,
הם ילינו כי אהדה אמיתית צורכת אהבה עיוורת וכרוחה בסבל.
אלו האוהדים שרואים אותם בחדשות הספורט, יורקים ומקללים ופורקים כל עול ומוציאים את כל הרע בחברה ב90 דק’ ברעננה, פתח תקווה או בוסרמיל.
אוהד אמיתי יודע להעיד כי קבוצה שלא רוצה להתפתח, לגדול, לנצל משאבים לקידום מעמדה ואיכותה היא קבוצה שמעודדת אהבה עיוורת וסבל מאוהדיה, ודינה להעלם ממפת ההישגיות.
אז כן, יש צורך לצפות ממכבי חיפה להראות התקדמות במפעלים אירופאים, גם אם הם נגד יובנטוס, מינכן ובורדו.
יש לצפות ממכבי חיפה למפעל שיווקי רב יותר שיעודד נשים וילדים צעירים לבוא למגרשים גם במשחקים הנידחים ביותר של טופס הטוטו, ושיווק זה קודם כל ביכולת, בסמלים ובמתקנים.

היכולת שיכולה להשתפר למרות שהיא מאוד יעילה, בעניין הסמלים,

כמה אפשר להתמסחר?

יש עדווה רבה אך יש להדגיש את העובדה שזוהי קבוצת בית כמעט לחלוטין.
על מתקנים אין על מה לדבר, קריית אליעזר הוא חורבה מהוללת, וכשדחפור אחד עוד לא התחיל לפעול על איצטדיון סמי עופר
(כמה אפשר להתמסחר? האין דמות ראוייה יותר לתת את שמה לאיצטדיון שכזה, על אף תרומותיו המיועדות של מר עופר ?)
נראה כי נזכה לחוויות ספורט אמיתיות בשנת אלפיים ומאוחר מדי…

בנתיים נמשיך לצרוך לחם וחמאה ונחלום על מנצ’סטר…
לכל חוגגי הסילבסטר, או השנה האזרחית, או סתם חובבי הספורט למינהם שירצו לראות בשנה החדשה רגע מכונן, אני מאחל שנת אושר ואיכות, תרבות ופנאי.
מי יתן ונזכה כולנו לחוש שוב את אוויר האולימפוס..
שנה אזרחית חדשה נפלאה לכל בית ישראל.

טל מעבי, מאבק קשה מול הפועל פ"ת (צילום: אורן אהרוני)

מחזור 14 בליגת העל – מכבי נתניה מארחת את הפועל פתח תקווה באצטדיון הקופסא.

מחצית ראשונה משעממת וחצי שני לוהט שכלל את שער הנצחון של שלו מנשה בדקה ה-55 ואת ההרחקה שלו 3 דקות אחרי זה,

גם בנואה זוגבו הורחק במדי מכבי נתניה.

עד לסיום הורחק גם גיא צרפתי מהצד הפתח תקוואי,

נתניה מסיימת את המשחק עם 9 שחקנים, הפועל פ"ת עם 10 שחקנים,

אבל החגיגה האמיתית במשחק הזה מתרחשת בכלל ביציע.

קבלו את אוהדי מכבי נתניה עם לקט שירים כולל כמה שירים חדשים, צפו בחגיגות…

לכדורסל הישראלי לא חסרות בעיות זה ידוע, חלק מהבעיות הן אקוטיות.
לכן לא ברור למה כשיש מפעל כמו גביע המדינה שדרכו אפשר לראות את הקסם שבספורט, מתייחסים אליו בזלזול כה מרגיז.

גביע המדינה בכדורסל

כמה משחקים לדעתכם צריכות מכבי תל אביב או הפועל חולון לנצח כדי לקחת גביע?
ובכן התשובה היא בסך הכל שלושה משחקים, רבע גמר, חצי גמר וגמר.
שיטת המשחקים בגביע המדינה שעליו אחראים כמדומני אנשי איגוד הכדורסל היא אחד הדברים ההזויים בספורט הישראלי.
במקום למנף את המפעל על מנת להרים את הכדורסל, לחשוף אותו לעוד מקומות בארץ,
להביא את הפועל ירושלים, מכבי ת"א ומכבי חיפה למקומות שהן לא מגיעות בדרך כלל, נוקט האיגוד באותה שיטה מעוותת.

דבר ראשון- ממש לא ברור לי למה מחזיקת הגביע וסגניתה לא יכולות להפגש עד הגמר,
אני לא תמים, ברור שזה נועד להבטיח את מקומן של מכבי ת"א והפועל ירושלים רק במשחק הגמר ולא לפני כן,
אבל זו שיטה שהקשר בינה לבין ספורטיבייות מקרי בהחלט.
ברור שהשיטה הזו של שיריונים כאלו או אחרים מתרחשת במידה כזו או אחרת בעוד מקומות בעולם
[למשל בליגת האלופות, שם שתי קבוצות מאותה מדינה לא יכולות להפגש אלא רק כשאין כבר אופציות אחרות],
לדעתי זה נוהל שצריך היה לחלוף מהנוף הספורטיבי.

שנית- שיטת שיריוני רבע הגמר-
נשאלת שוב השאלה למה הפועל חולון ומכבי ת"א מתחילות השנה לשחק בגביע רק בשלב רבע הגמר ולא כמו כולן בסיבובים מוקדמים יותר.
שלישית- כל עוד לקבוצות הליגה הלאומית מותר להחזיק זר אחד זה פשוט לא כוחות, לכן יש מעט מאוד הפתעות במשחקים בין קבוצות הלאומית לקבוצות ליגת העל.
רביעית- חוסר התעניינות מוחלט של הקהל, למעט משחקי חצי הגמר והגמר כמובן-כתוצאה משיווק גרוע.

מכבי שדרות. תנו להם לרוץ לגמר

לכן הנה כמה הצעות לשיפור מפעל גביע המדינה:
יש להחליט למשל שמשתתפות במפעל גביע המדינה כל הקבוצות משלוש הליגות הבכירות [ליגת העל, לאומית וארצית].
בנוגע לתאריכים, אני משוכנע שעם קצת עבודה ומחשבה אפשר למצוא ימי משחקים, זו ממש לא בעיה.
כל קבוצה יכולה לפגוש את השנייה ללא קשר לליגה שממנה הן באות, למשל בסיבוב הראשון- מכבי ת"א נגד מכבי חיפה.
מהלך כזה יגביר גם את הסיכוי להפתעות,
כיוון שאם קבוצות ליגת העל יפגשו בינן לבין עצמן ואחת תודח זה יגביר את הסיכוי למשל של מכבי שדרות להגיע לשלבים מאוחרים בגביע.
כן, אני יודע שזה עלול לפגוע בתוכניות של ראשי האיגוד לראות רק קבוצות בכירות ושאין סיכוי שראשי קבוצות ליגת העל יסכימו למהלך אבל זה מה שיפה בגביע!

דבר נוסף, אם קבוצה מהליגה הארצית למשל מוגרלת נגד קבוצה מהליגה הלאומית או ליגת העל,
אז הקבוצה המארחת תהיה זו מהליגה הנמוכה יותר.
כך יהיה אפשר לצמצם את היתרון היחסי ממילא של הקבוצה הבכירה יותר ומעבר לכך תהיה אפשרות לקהל המקומי לראות שחקנים שאולי בדרך כלל הם רואים רק בטלוויזיה.
רק לתאר את החגיגה ביבנה או בקרית טבעון כשבהגרלה יקבע שמכבי ת"א או הפועל ירושלים צריכות לשחק שם.
משחקי גביע המדינה אמורים להיות חגיגה, בטח לקבוצות הקטנות המשבעות לחשיפה וספונסרים,
לכן על האיגוד מוטלת המשימה לדאוג לשיווק משחקי הגביע כולם ולא להתעורר רק במשחקי חצי הגמר.

קופה דל ריי. לאמץ את השיטה הספרדית?

כמובן שלא חסרות עוד דוגמאות ורעיונות לשיטות קצת יותר ספורטיביות ממה שקורה כרגע בפועל.
למשל שיטת שבוע "הקופה דל ריי" [הגביע הספרדי] שבו משחקות רק 8 קבוצות שתופסות את מקומות 1-8 בליגה,
בשיטת פלייאוף של משחק אחד עד הגביע, זה גם רעיון מקובל למרות שהוא סוגר את הגביע רק לקבוצות הליגה הבכירה.
זה אומנם סותר את מה שכתבתי על כך שהגביע צריך להיות פתוח לכולם אבל לפחות זוהי שיטה ספורטיבית,
עד כמה שאני יודע ללא שיריונים ורעיונות הזויים.
אחת הדוגמאות הכי בולטות בשנים האחרונות הייתה מהגביע היווני,
שם נפגשו בסיבוב הראשון- אם זכרוני איננו בוגד בי- אולימפיאקוס ופנאתינייקוס למשחק אחד.
האווירה הייתה כרגיל מטורפת, פאו ניצחה והמשיכה עד הדאבל. זה מה שיפה בשיטת גביע.
למרות שבשנים האחרונות מכבי ת"א לא זכתה בגביע-
כאשר השיא היה עם הגמר המצויין בעונה שעברה בין מכבי חיפה להפועל חולון-
עדיין המפעל הותיק הזה זקוק למנת חמצן שתעיר אותו מהתרדמת וחוסר ההתעניינות.
הפוטנציאל כאמור קיים, רק צריך לדעת להשתמש בו.
מצד שני למה אפשר לצפות מעסקנים שאחראים כאן על הספורט,
אם בכדורגל יש שיטה חסרת כל הגיון ספורטיבי וליגת הכדורסל מוכרעת במשחק אחד [כמו הפלא בפלא שיטת גביע]
כנראה שאולי צריך להגיד תודה על זה שעדיין מותר לשחק 5 על 5.

קאריק ומנצ'סטר יונייטד לא השאירו סיכוי לוויגאן (גטי אימג'ס)

יום לפני יום יום ההולדת שלו (31.12) חוגג סר אלכס פרגוסון חמישיה ומקטין את הפער מצ’לסי שבפסגה ל-2 נקודות.

עוברות 3 דקות ואנטוניו ולנסיה עם בישול נהדר למייקל קאריק, 0-2 ליונייטד.

בדקה ה-45 רפאל דה סילבה עם השלישי, 0-3 למנצ’סטר יונייטד במחצית.

בדקה ה-50 אנטוניו ולנסיה עם עוד בישול, הפעם לדימיטר ברבאטוב שכובש, 0-4.

בדקה ה-75 ווין רוני מראה שהוא גם יודע לבשל לאנטוניו ולנסיה שמראה שהוא יודע גם לכבוש.

0-5 בסיום, מתנה יפה לפרגי מהשחקנים שלו.

צפו בתקציר המשחק…

בשיתוף