עד 1970 כל מה שרוב האנשים ידעו על משחקי כדורגל בישראל היה מעיתוני יום ראשון. השאר היו אלה שהלכו למגרש. גם אז הם לא היו רבים. נחום סטלמך, מרדכי שפיגלר, ג’וני הרדי, ויעקב חודורוב הם כאלה מיתוסים אולי בעיקר בגלל שרוב האנשים שאהבו כדורגל באותו זמן ראו אותם משחקים בין פעמיים לאף פעם. אולי גם הם לא רצו כל כך מהר, לא בעטו כל-כך חזק ולא היו חדורי מוטיבציה יותר מיניב קטן, ביברס נאתכו, שמעון גרשון ושמעון אבו חצירא. אולי. לעולם לא נדע.

העיתון נתן את ההזדמנות היחידה לדמיין מה היה במשחק, איך נראו הגולים וכמה טובים היו שחקנים מסוימים.

המשחק הגיע אלינו דרך העיניים של הכתב שהשתמש בלשון ציורית ותיאר מהלכי כדורגל מרהיבים שכל קשר ביניהם למציאות יכול היה להיות מקרי לחלוטין. ולנו נשאר רק לדמיין. לחלום בראש על מהלכים מופלאים שלא זכינו לראות.

ב-1970 תכנית רדיו בשם "שירים ושערים" עלתה לשידור. שם יכלו אוהדי הכדורגל לקבל דיווח חי מהמגרש.

דברים היו יותר מוחלטים ביחס לעיתון והיינו מעט יותר מחוברים למציאות, אך עדיין רוב המשחק נערך בדמיון שלנו. כשאתה שומע ברדיו שידור אתה צריך להשלים את הפרטים החסרים. השחקנים רצים במהירות שאתה קובע, הם אף פעם לא מתעייפים אם לא בא לך שהם יתעייפו ו"הכדור ששורק לו ליד הקורה הימנית" גורם לך לתפוס את הראש ולהוציא וווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווו אחד חזק מהגרון. מה זה משנה שאף אחד לא ממש רץ, והסיבה שהם לא מתעייפים זה שהם כבר הגיעו עייפים והכדור ששרק היה יותר קרוב לדגל הקרן מלשער? מה זה משנה? אתה קובע, אתה הבוס, אתה והדמיון המפותח שלך. הילדים שבינינו לא ידעו על מה אני מדבר, אבל בתור ילד ישבתי כל יום שבת ליד הרדיו במשך שעתיים (כל המשחקים שוחקו אז באותו זמן. לאף אחד לא היה אכפת מזכויות שידור ורייטינג) ושמעתי שירים ושערים. זה היה עולם הכדורגל שלי. ברור שגם קראתי עיתונים ואספתי קלפים של הליגה הלאומית (ככה קראו אז לליגה הראשונה) כמו כולם, אבל השידורים הישירים, המתח וההתרגשות קרו מול הרדיו. כשרוני רוזנטל ניצח את יבנה 2-0 עם שני שערים ב-5 הדקות האחרונות ישבתי אצל סבא וסבתא שלי, שמעתי שירים ושערים ושמחתי כמו ילד קטן. כנראה בעיקר כי זה מה שהייתי.

שני הגולים היו שערים מרהיבים שרק הוכיחו לי איזה חלוץ גדול רוזנטל. לא עניינה אותי העובדה שלא ראיתי אותם בעיניים ושגם לא לגמרי ברור לי אם זה לא קרה מאיזה דרדל’ה. אני יכולתי לקבוע ולכן קבעתי. אלו היו שני גולים מטורפים. מבצעים אישיים שרואים פעם בחיים. מה היה אכפת לי לחשוב ככה? זה עשה אותי מבסוט.

כל זה היה נכון עד 1986.

בעונת 85/86 הפועל ת"א לוקחת אליפות במחזור האחרון, גילי לנדאו, צבי שריר וכל הסיפור הלעוס הזה. נבדל פאסיבי עלק.

זאת הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית שידרה משחק מהליגה הישראלית בשידור ישיר.

כלומר, עד לפני כ-20 שנים הידע של רובנו על כדורגל הגיע מהרדיו ומהעיתונים שתי צורות תקשורת מיושנות שמשאירות לחובב הספורט המשתמש בהן תפקיד אקטיבי.

עד 86 הכדורגל הישראלי היה הטוב ביותר בעולם, בעיקר כי הוא קרה בראש שלנו ולא על המגרש.

ואז התחילו ליצור לנו סדקים באמונה. מדי פעם היינו מקבלים איזה משחק בשידור ישיר. פתאום נהיינו פסיביים. כל התפקיד שלנו היה לשבת ולהסתכל. לא יכולנו להחליט אם כשנחמיה בן אברהם אומר: "מסירה נדירה" הוא מתכוון לזה שהיא הייתה מסירה לאורך 40 מטרים או פשוט עם העקב. איכותו של המשחק הייתה עובדה קיימת ולנו לא הייתה יותר יד בדבר. אך עדיין, הכדורגל הישראלי נהנה מהעובדה שכבלים, לווין ואינטרנט עדיין לא הומצאו. ולכן בשבילנו הוא עדיין היה הכדורגל הטוב בעולם.

הבעיה הייתה שלאט לאט הפכו את זה לשגרה. בהתחלה פעם בשבועיים ובסופו של דבר כמעט כל שבת, היו מראים לנו משחק מהליגה הישראלית. פתאום היה נראה שהכדורגל הישראלי מאחורי ימי השיא שלו ושהוא הולך ומתדרדר. הכוכבים של היום פתאום לא היו הכוכבים של פעם.

אבל זו הייתה טעות. הוא לא התדרדר. פשוט אותנו אילצו להתפכח.

אבל גם מזה יצאנו איכשהו. בעזרת איזה מנגנון של הדחקה עדיין נהנינו לראות את הכדורגל שלנו, כי למרות שהרמה שלו התדרדרה ולמרות שהבנו שהוא גם בטח לא הכי טוב בעולם, הוא עדיין היה הכי טוב שהיה לנו. מדי פעם היו מטפטפים לנו איזה סופר קלאסיקו או איזה מנצ’סטר-ליברפול וגרמו לנו להבין שיכול להיות יותר טוב. אבל זה היה רחוק. זה לא היה שלנו. זה לא היה נגיש ובעיקר זה קרה פעם ב…

חשבנו שנוכל להמשיך ככה ולסחוב חיים בלי להתבאס יותר מדי ופשוט ללמוד להיות שמחים בחלקנו.

אבל טעינו.

כ-10 שנים לאחר השידור הישיר הראשון הטפטוף החל להפוך לגשם. כל סופ"ש ניתן היה לראות איזה משחק מהליגה האיטלקית, האנגלית או הספרדית וגם מגביע אירופה לאלופות היינו מקבלים נתח הגון.

פתאום האהובה שלנו נראתה בלויה, מכוערת, חסרת מוטיבציה ובעיקר מבאסת.

ההכרה הזו גרמה לנו להבין שזה לא הרמה שאנחנו אוהבים, אלא זה שזה שלנו. זה לא שזה הכי טוב, זה גם לא הכי טוב שיש, אבל זה מה יש. זה הריגוש שלנו. בסדר? אז קצת נדפקנו, אז מה?

קצת????? לא ממש. מתחילת המילניום אנחנו יכולים לראות בערך כל משחק כדורגל שנרצה (אלא אם אתם אוהדים של "האל סיטי") ובסופי שבוע אנחנו מופצצים במגוון אפשרויות צפייה שאין איך להתמודד איתו אם אתה נהנה מכדורגל טוב, אבל גם רוצה שיהיו לך חיי חברה, בת זוג ואיזה תחביב.

ההפצצה הזו גרמה לנו ללקט את המיטב של המיטב. אנחנו רואים רק משחקים שכלולה בהם אחת מהקבוצות הבאות: ארסנל, ליברפול, צ’לסי, מנצסטר יונייטד, ריאל מדריד, בארסה, ולנסיה, אינטר, יובה או מילאן. מדי פעם אנחנו "מתדרדרים" לויאריאל-אתלטיקו מדריד. אבל גם זה לא בדיוק מ.ס. אשדוד נגד מכבי פ"ת.

עם הזמן קלטנו שגם בלי הדמיון כדורגל יכול להיות משחק שממש כיף להסתכל עליו. אם מתאמצים, רצים, נותנים הכול ומתנהגים כמו איש מקצוע זה אפילו יפה. אפילו מהנה. יש בעולם אנשים שיודעים למסור פאס לאן שהם רוצים ושכל בעיטה שנייה שלהם הולכת למסגרת ולא כל בעיטה תשיעית.

פתאום נהיה לנו קשה להסתכל על האהובה שלנו. ברמה כזו שחוץ מלעצבן אותנו אין לנו שום רגש אמיתי כלפיה. אבל היא, מבחינתה, בסדר. היא עושה בדיוק מה שהיא תמיד עשתה. היא לא מבינה על מה אנחנו מתרגזים. היא אומרת: אני אותה אישה איתה התחתנת לפני 30 שנים. אז מה אתה רוצה? ככה אתה רצית אותי, אז קח אותי. עם כל מה שיש בי.

והיא צודקת.

לכן העצבים שלנו צריכים להיות מופנים אל הקידמה שדפקה לנו לגמרי את האהבה לכדורגל הישראלי. אמנם כל מה שהיא עשתה זה שפשוט הראתה לנו איך הוא באמת נראה ואיך הוא אמור להיראות. אבל מי בכלל היה צריך את זה?

שיתפוצץ כבר הכפר הגלובאלי הזה.

 Loading ...

פוסטים קשורים:

1. הידיעות על מות הכדורגל הישראלי היו מוקדמות מדי פתאום, אחרי כמה משחקים לא רעים בכלל, כשאי אפשר לשים את האצבע על משהו ממש גרוע בכדורגל שראינו עד כה,...
2. סיכום עשור בעולם הכדורגל תמה ונשלמה שנת 2009 ואיתה עשור שלם של ריגושים והפתעות. מי הייתה קבוצת העשור? מי היא אכזבת העשור? מי הם...
3. שוויון : האקדמיה מפגרת אחרי הכדורגל ב1986 – למיטב זכרוני – עלה השחקן הערבי הראשון בהרכב נבחרת ישראל. ג’ימי טורק עושה הסטוריה. בספטמבר 09 שיחקו שלושה...
4. שיוויון זכויות לערבים – הכדורגל מוביל הנחת המוצא שלי היא שכדורגל הוא שיקוף מדויק של החברה בתוכה הוא מתנהל. זה לא שכדורגל הוא נבואה, אבל הוא...
5. דו"ח על הכדורגל בארץ בנובמבר 2002 הוגש דו"ח ועדת סטרשנוב לראש הממשלה דאז אריאל שרון. הועדה הוקמה ע"י שר המדע התרבות והספורט מתן וילנאי,...

פרסם תגובה